ד"ר ברנד הציג כיוונים חדשים בתחום התכנון, הממשק והניטור היערני. לדבריו, "מטרת היער היא לספק לתושבי המדינה מגוון שירותי מערכת אקולוגית כגון שירותי נופש, תמיכה במגוון ביולוגי, שימור אתרי טבע ומורשת".
על מנת להשיג מטרות אלו, הוגדר עבור כל יחידת שטח ביער יעוד מכתיב את תצורת הצומח: יער רב תכליתי, נופש, מורשת, אתרי טבע, אזורי חיץ כנגד שריפות ומחקר וניטור, אשר.
עד 1970 צפיפות הנטיעה הנהוגה בישראל היתה כ-400 שתילים לדונם. החל משנת 1990 סווגה צפיפות הנטיעה בהתאם לאיכות בית הגידול וסוגי העצים. תורת ניהול היער הנוכחית מתייחסת גם לייעוד היער ולרמת ההשקעה, והתוצאה היא ירידה משמעותית בצפיפות הנטיעה. ד"ר ברנד ציין עוד שמערך הסקרים והניטור ויצירת מיפויים עדכניים מאפשרים להתאים את ממשק ניהול היער לייעוד שהוגדר ולמצבו של היער.
בהרצאתו על הדברה ביולוגית של מזיקים פולשים ביער הנטוע בישראל פרופ' צביקה מנדל מהמכון להגנת הצומח במרכז אמר כי "ההדברה הביולוגית היא אולי הכלי הטוב ביותר לטיפול ביער. 40% מהמזיקים הם מינים פולשניים, והדרך היעילה ביותר לטפל בהם בטווח הקצר היא באמצעות הדברה ביולוגית שמאפשרת לקחת אויב טבעי ממקום אחד ולהעביר אותו למקום אחר".
דוגמאות מהרצאתו של צביקה מנדל על הדברה ביולוגית ביער. צילום: יואב דביר
פרופ' מנדל הדגים כיצד אויבים טבעיים של מזיקים שונים פתרו בעיות רבות ביערות הארץ: איצריית ההדרים פגעה קשות בעצי אחירותם ברחבי הארץ, וזבוב אוסטרלי מיגר אותה; כאשר פאלאוקוקוס כהת כנף החלה לפגוע באורנים, חיפושית טורפת וזבוב טפיל מספרד הוזעקו כדי לחסל את האויב; כנימת הארז הקטנה מוגרה בעזרת צרעה שעלתה לישראל מצרפת.
"האויבים הטבעיים המיובאים ארצה עוברים מבחנים במטרה לוודא שהם ספציפיים למזיק כדי שלא יהפכו בעצמם למין פולשני. מזיקים חדשים ממשיכים להפתיע אותנו, ואנחנו מחפשים ללא הרף דרכים להדביר אותם", ציין פרופ' מנדל.
מנהל התחנה לסחף במשרד החקלאות לשעבר שמואל ארבל פרש בפני הנוכחים תובנות שנובעות מ-25 שנות ניסיון בהתמודדות עם הקטנת נגר וסחף קרקע בנגב הצפוני. "את הסחיפה האדירה בקרקעות הנגב אפשר לראות בעין, גם ללא מדידות מדעיות. ליערות שקק"ל נטעה יש תרומה אדירה למניעת הסחף", שמואל ארבל.
כדוגמה ציין שבשטח מרעה בסמוך ליער יתיר נמדדו 22 אירועי זרימה ב-4 שנים, לעומת אירוע בודד עם ספיקה זניחה ביער עצמו. הספיקה בשטחי המרעה מגיעה עד פי 40 ביחס ליער בעת אירועי גשם חזקים.
חשיבות פעילות קציר מי הנגר שקק"ל מבצעת ניכרת במיוחד בתקופת בצורת כאשר אזורים שטופלו ע"י קק"ל נשאריםו ירוקים, בעוד ששטחים סמוכים מתייבשים לחלוטין ולא נשארת בהם צמחייה כלל. בעונות גשומות קציר מי הנגר והייעור מגנים מפני שיטפונות ושומרים על פני הקרקע ועל רכוש ואף מצילים חיי אדם.
"הממשק היערני ואיסוף מי הנגר מסייעים לנו בשמירת משאבי המים, בהקטנת ההשפעה של אירועי הבצורת על הצומח, בשימור הקרקע ובהקטנת נזקי השיטפונות. מבחינתי, זו הגישה הירוקה בתכנון ניקוז והגנה מפני שטפונות", סיכם ארבל.
דוגמה שליוותה את הרצאת של שמואל ארבל בכנס. צילום: יואב דביר
מנהלת מחלקת התכנון במרחב דרום של קק"ל ענת גולד דיברה על ההגנה הסטטוטורית על מקרקעי הייעור. היא ציינה שבשנת 1995 התחולל מהפך, כאשר תכניתה מתאר הארצית ליער וייעור (תמ"א 22) קבעה שייעור יכול להיות ייעוד של קרקע. ההחלטה קיבעה את מעמדה של קק"ל כאחראית על הייעור במדינה וקבעה סוגים שונים של יערות.
"20 שנה לאחר מכן, הוכנו 240 תכניות מפורטות. ל-62% משטחי היער יש תכניות מאושרות, 31% נמצאים בתהליכי תכנון, ורק ב-7% טרם התחילו התהליכים", ציינה גולד.
בשנת 2008 התקבל שינוי משמעותי בתמ"א 22, המתיר גמישות בשינוי ייעוד היער בעת התכנון המפורט, וכן מאפשר בינוי ביער לטובת קליטת קהל ומתן שירות למבקרים.
לאחרונה עלתה הצעה לתכנית מתאר ארצית חדשה ליעד וייעור, שעלולה לגרום לצמצום שטחי היער ולביטול תכניות מפורטות שהוכנו. קק"ל מנהלת בימים אלה דיונים עם גורמי הממשלה במטרה להגיע לפתרון מוסכם.
"שטחי היער ממשיכים להתפתח, ואנחנו משתדלים להיות קשובים לציבור תוך שמירה על היער", הדגישה גולד.