דף שיח: ארבעת המינים

פירושים רבים נכתבו על ארבעת המינים: יש המדמים אותם לגוף האדם, יש המייחסים אותם לסוגי אנשים ויש המתייחסים לאזור הגידול שלהם בארץ, אבל כולם מציינים את חשיבות שילובם יחדיו
*תוכני הפעילות מיועדים לצורכי הדרכה והוראה בלבד, ואין לעשות בהם כל שימוש אחר מעבר לשימוש זה

בחג סוכות נוטלים את ארבעת המינים על פי המצווה:


וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי־נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לפְני
יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.
(ויקרא, פרק כג, מ)

דיון

על ארבעת המינים – ערבה, לולב, הדס ואתרוג – נכתבו פירושים רבים. יש המדמים אותם לגוף האדם, יש המייחסים אותם לסוגי אנשים ויש המתייחסים לאזור הגידול שלהם בארץ. המשותף לפירושים השונים הוא שכולם מציינים את חשיבות שילובם יחדיו.
  • מהן התכונות הייחודיות של כל אחד מהמינים?
  • אילו תכונות אנושיות אפשר להקביל לארבעת המינים?
  • איזה מין מארבעת המינים אפשר להקביל לבני המשפחה שלנו (במראה, בתכונות, בתפקיד במשפחה)? למה?
צילום: ויקישיתוף

ארבעה מינים – ארבעה סוגי אנשים

ארבעת המינים מסמלים ארבעה סוגי אנשים השונים זה מזה ובכל זאת חיים יחד זה עם זה, זה לצד זה, והחברה כולה נתרמת מהגיוון האנושי.

ערבה – אין בה ריח ואין בה טעם, בדומה לאנשים שאין הם משפיעים ואין הם משאירים חותמם על העולם הזה בעשייה.

לולב – אין בו ריח ויש בו טעם, בדומה לאנשים שללא למידה נותנים ומשפיעים ומוציאים לפועל בעשייה.

הדס – אין בו טעם ויש בו ריח, בדומה לאנשים בעלי פוטנציאל שאינו בא לידי ביטוי בעשייה ואין הם משאירים חותם בעולמנו.

אתרוג – יש בו טעם ויש בו ריח, בדומה לאנשים שלומדים ואף מוציאים לפועל מעשים טובים של נתינה.

מדרש ויקרא רבה (לפרשת אמור), פרשה ל, סימן יד

"השִׁדְרָה של לולב דומה לשִׁדְרָה של אדם, וההדס דומה לעין, וערבה דומה לפה, והאתרוג דומה ללב. אמר דוד אין בכל האיברים גדול מאלו שהן שקולין כנגד כל הגוף, הוי 'כל עצמותי תאמרנה'".

צבי שוע כתב על מדרש זה:

ארבעת המינים הללו – כנגד איברי האדם


פרי עץ הדר – אתרוג זה דומה ללב: יש אדם שלבו רוחש טוב והוא פתוח לבריות, ויש אדם שלבו רע ואיננו מבקש אלא טובת עצמו.

כפות תמרים – השידרה של הלולב דומה לשידרתו של האדם: יש אדם הזוקף אותה ועומד איתן כנגד עוול ורשעה, ויש אדם הכופף את קומתו ומשלים את הזדון.

ענף עץ עבות – עלה ההדס דומה לעין: יש אדם שעינו טובה עם זולתו והוא נכון לסייע בידו בכל עת תמיד, ויש אדם שעינו צרה בזולתו ומקנא בכל אשר לו.

ערבי נחל – עלה הערבה דומה לפה: יש אדם שפיו ולבו שווים והוא נושא ברכת שלום לנקרה בדרכו, ויש אדם שפיו לוחש אך דברי רכילות והלבנת פנים.

יבואו ארבעת המינים הללו ויזכירו לנו בפרוס חגנו לנהוג בשובה ובנחת עם כל אדם, כמו שנאמר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו.
(צבי שוע, על פי מדרש ויקרא רבה)

  • מהו הקשר האיכותי בין כל אחד מארבעת המינים לאיבר בגוף האדם ולתכונות המיוחסות לו?
  • כאתרוג – האם לבנו סגור או פתוח?
  • האם אנו עומדים זקופים מתוך ביטחון בעצמנו כשידרת הלולב? האם אנו מקבלים אחריות על חיינו ועל עוולות ורשע החברה?
  • כעלה ההדס – כיצד אנו מסתכלים על העולם? על אחרים? על עצמנו?
  • כעלה הערבה – האם מה שאנו חושבים ומרגישים בא לידי ביטוי גם במה שאנו אומרים?
  • האם "לבנו" נמצא במה שאנו עושים ואומרים, או שמא אין קשר בין רגשותינו ומחשבותינו לבין מעשינו ודיבורנו?
  • האם חיינו מבטאים מה שחשוב לנו?

בהמשך מדרש ויקרא רבה כתוב:

ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם? לאבדן אי אפשר!
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יקושרו כולם לאגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו.
(ויקרא רבה, פרשה ל)

  • מהי המשמעות הסמלית הטמונה בחובה ליטול את כל ארבעת המינים יחד, "לקשור את כולם לאגודה אחת"?
  • מדוע בשעת הברכה אוגדים אותם לאגודה אחת?
  • מה באה ללמד אותנו מצווה זו?
  • מהם התפקידים השונים, הנובעים מהשונות בין בני המשפחה שלנו, שלוקחים בני המשפחה בקיום היחידה המשפחתית שלנו?

בחג סוכות טמונה משמעות חברתית חשובה מאוד: "ויעשו כולם אגודה אחת". הריח שקיים באתרוג ובהדס מסמל את התוכן והמשמעות בבני האדם. הטעם בלולב ובאתרוג מסמן את היכולת לפעול ולעשות.

כל מין שונה, בעל תכונות ומאפיינים ייחודיים משלו, ומעצם טבעו הוא מסוגל להשלים מין אחר. יחד מסמלים ארבעת המינים את השילוב האידיאלי ליצירת חיי חברה טובים – באמצעות השלמה של איש את רעהו והכרה בערכו של כל פרט באופן אישי.

  • מה חובה עלינו ללמוד מכך ולעשות?
  • מה האחריות המוטלת עלינו כחברה?

 מטבע מתקופת בר כוכבא המראה את ארבעת המינים

מצוות ארבעת המינים יכולה להיות שלמה רק אם כל ארבעת המינים מוחזקים יחדיו כאחד, כך גם בני האדם – אף שהם שונים זה מזה, הם נשארים תמיד יחדיו.

ניצוץ האהבה

השיר ניצוץ האהבה מדגיש כמה גדול השוני בין בני האדם ואיך ניצוץ האהבה והקבלה מגשר על הפערים ומאפשר חיים משותפים של אנשים השונים זה מזה.

ניצוץ האהבה / מילים: אהוד בנאי

כל אחד חי בעולם אחר
כל כך גדול השוני
את מה שאני מרגיש בפנים
איש לא מרגיש כמוני.

לכל מילות השיר, לחצו כאן»

תחרות ממש מבדחת

תחרות ממש מבדחת מאת זיו בראל, מתוך אתר נאות קדומים

בסוכה אחת רחוקה ונידחת התקיימה תחרות ממש מבדחת, ארבע מינים התייצבו בסוכה, וביקשו לפתור בעיה מציקה. מי מכולם ראוי ומוצלח לשבת בראש השולחן מתחת לסכך.

כל אחד מהם ממש משוכנע, שהוא "האחד" בכל השכונה. ולכן ביקשו מזית אחד, זקן במיוחד, שישפוט ביניהם ויחליט פה אחד.

ביקש אז הזית מכל הארבעה להופיע אצלו והוא יביע דעה, ומה שהוא יחליט, בלי ויכוח בכלל, יהיה מוסכם ועל כולם מקובל.

ראשונה הופיעה דסי הדס, וריח נעים איתה גם נכנס. "נעימה, ריחנית, יש בי רוגע ושמחה ומביאה אני לכל מזל וברכה".

שני נכנס רוגי האתרוג, וידע שאין לו שום סיבה לדאוג. כי "אני שייך למשפחה עם הוד והדר, ואפשר גם לאכול אותי מצופה בסוכר.
בקיצור, גם טעים גם מיוחס, אין ספק שאני זוכה בפרס".
השלישית שנכנסה לה בלי שום רחש, זו ריבי ערבה שמדברת בלחש. "אני שקטה וצנועה כמו הנחל הזורם ליד ביתי, אך גמישה וחזקה, אם תנסו לשבור אותי".

ואחרון חביב וגם שובב, עמד וניצב לולי הלולב. "שימושים רבים לי, ממש אין ספור, והפירות שלי מתוקים כמו דבש טהור. ואל נא נשכח מאיפה הסכך!".
עמד הזית חשב וחשב, ועל גזעו העתיק התקמטו חריציו, "תכונות טובות יש לכולם, כל אחד מהם נחוץ לעולם, אך אקבע וזו החלטתי, כולם ראויים לפי דעתי. כל אחד מכם כשהוא בנפרד, יפה, שימושי ובאמת מיוחד, אך היתרון שלכם יגדל בהרבה, אם תשבו יחדיו זה לצד זה. כל התכונות והמעלות שבכם, כאגודה, כחבורה, יגבירו כוחכם".

ארבעת המינים אחזו ידיים והביטו בעיניים, וידעו שרק ביחד הסוכה תהיה מוצלחת. ומאז ועד היום יושבים בתוך סוכת שלום, הדס אתרוג לולב וערבה, בשמחה כבוד, אחווה ואהבה.