רקע - שנת שמיטה ומשמעויותיה

1. שמיטת הארץ – השבתת עבודת האדמה: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא, כה, ב); "שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (ויקרא, כה, ה).
2. שמיטת היבול – הפקרה של תנובת האילן והשדה. בעל השדה מתיר לכל החפץ לבוא לשדהו וליטול מהפירות ומהיבול: "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֵת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר" (ויקרא, כה, ה); "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות, כג, יא).
3. שמיטת כספים – ויתור על חובות הלווה כלפי המלווה: "וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ" (דברים, טו, ג).
4. קדושת פירות השביעית – חל איסור על סחר בפירות שביעית: "תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא, כה, ז) – לאכילה ולא לסחורה ולא להפסד.

התורה דורשת מעובדי השדה לשבות מכל מלאכת האדמה ולהשבית את הקרקע. בשנה זאת חלות מצוות שביעית, האוסרות כל עיסוק שהוא הנוגע להתערבות מלאכותית של האדם בהתפתחותם הטבעית של גידולי הארץ השונים. לפי המצווה, אסור לבצע 11 מלאכות: זריעה, זמירה, קצירה, בצירה, חפירה, חרישה, סיקול, הברכה, הרכבה, נטיעה, זיבול. מלאכות השומרות על המצב הקיים של הצמח ומונעות ממנו הפסד או מוות – מותרות. אולם מלאכות שנועדו להשביח את הצמח – אסורות.

לשנת השמיטה, בדומה למועדים אחרים שהיהודים שובתים בהם מכל מלאכה (שבת, יום הכיפורים), יש משמעות מאזנת. אחרי שש שנים שבהן הארץ מתנהלת במרוץ אחר הישגים, תוצאות וממון, באה שנת השמיטה ומביאה עימה שינוי מוחלט. היא מביאה עימה שחרור, הזדמנות לשוויון בין כל תושבי הארץ ועזרה לעניים.

• ערכים חברתיים – שוויון וצדק חברתי:
  א. שמיטת קרקעות: הערך מבוסס על ציווי המופיע בספר שמות: "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שמות, כג, יא). על פי הציווי התנ"כי, בשנת השמיטה צריך להיעשות צדק חברתי. בעבר העשירים היו בעלי הקרקעות, ולמעשה, ככל שאדם היה עשיר יותר, כך היו לו יותר קרקעות. אך בשנה זו צריכה להתקיים חלוקה מחדש של תוצרת האדמה. אין מעמדות, וכל הזכויות הקשורות ליבולים הופכות שוות. אף אחד לא מעבד את הקרקע, וכאשר יש תנובת שדה ופרי, כולם מוזמנים לאכול, כולל העניים והאנשים שנמצאים בשולי החברה.
  ב. שמיטת חובות: הערך קשור לרצון להרגיל ולחנך את האנשים למידות של חסד, רחמים ונתינה לזולת. במסגרת שמיטת החובות וההלוואות מוותרים לכולם על חובותיהם ועל החזר הלוואות שנלקחו, וכך כולם מתחילים מחדש. המטרה היא לאפשר לעניים לצאת ממעגל העוני ולהתחיל מחדש.
  יש כאן גם אמירה של היהודים שהם מכירים בכך שהרכוש שהם צברו נצבר בזכות ה', ולכן הם פועלים על פי ציוויו, שאומר להפקיר את הפירות ולשמוט את החובות.
  
  
• ערכים אקולוגיים – מנוחה לארץ:
  הערך מופיע בספר ויקרא בפסוק: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא, כה, ב). כאן מדגישים את חשיבות השמירה על הקרקע ומתן מנוחה לארץ, והמטרה היא למנוע ניצול וזיהום של הקרקע. הקרקע מספקת כמות גדולה של מינרלים לגידולים חקלאיים, ואם לא נקפיד על מחזור זרעים ועל תכנון נכון לטווח הארוך, איכות האדמה והרכבה עלולים להיפגע. בשנה זו נותנים לאדמה להתאושש ולשפר את פוריותה.
  
  
• ערכים אישיים – מן החומר אל הרוח:
  אחת לשבע שנים ניתנת לחקלאי האפשרות לשמוט את עיסוקיו הרגילים בשדה ולהתרכז ברוח. הוא יכול להשקיע את זמנו בלימוד תורה. התורה מכוונת לכך שאחרי שש שנות עבודה רצופות יש צורך בשנת שבתון.
  
  
• ערכים דתיים – הצהרה אמונית בהבטחתו של ה':
  בעצם המעשה יש הצהרה על אמונה בכוחו של ה'. אף על פי שלא נעבד את השדה במשך שנה שלמה, תבואתנו לא תחסר: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת-הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן, עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן" (ויקרא, כה, כ–כב).