2000-1991

לקראת יובל המאה להיווסדה קק"ל מתחילה בפרויקט שיקום החולה, מסייעת בהעסקת עולים חדשים ומובטלים ביערות ובפיתוח אתרי תיירות, ממשיכה בסיוע למשק המים בישראל, מסייעת לפיתוח יישובי הנגב במסגרת פרויקט "נגב של צמיחה" ומקבלת על עצמה להשיב את החיים לנחלי ישראל. בעשור זה מאושרת תכנית המיתאר הארצית ליער וייעור (תמ"א 22) המעניקה הגנה סטטוטורית ליערות הקיימים והעתידיים.

את תחילתו של העשור עשירי פתחו נטיעות של עצים בנסיבות מיוחדות. טילי הסקאד נחתו על ישראל בלילה, אבל בשעות היום נקראו נוסעים שחלפו בכבישים לעצור ליד היערות של קרן קימת ולנטוע עץ.

במקום הסיסמה שהוכנה מראש לאותו חורף, אנו עולים ונוטעים, יצא אגף ההסברה בסיסמה חדשה: שתילים למרות טילים. מלחמת המפרץ אומנם גרמה לביטולם של כל טקסי הנטיעות הגדולים של ט"ו בשבט, אבל גם בימי החירום הספיקו אנשי קרן קימת להכין כעשרים אתרי נטיעה ברחבי הארץ – מרביתם בקרבת הדרכים הראשיות, בלטרון, בנתניה, בחרובית, בעין השופט, בירושלים, בעין כרמל, בעתלית, בצומת גולני, ביתיר ובנחל דודאים שמצפון לבאר שבע.

מאגר רשפים. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

משאיות העבירו את השתילים לאתרי הנטיעות, כשעליהן הכתובת: "רכב נושא שת(ט)ילים". לאחד הטקסים, הצנועים בגלל מצב החירום שהוכרז במדינה, הצטרפה קבוצה של פרחי טיס, ואחד הנוטעים אמר: "הנה פרחים נוטעים עצים". גשמי הברכה של החורף ההוא אפשרו לעצים שניטעו להיקלט בקרקע, ואגף הייעור, שסיפק באותם זמנים עבודה ל-250 עולים חדשים, אפשר לאנשים החדשים קליטה בארץ.

למרות הקשיים שגרמה מלחמת המפרץ, שבעיצומה חל ט"ו בשבט, ניטעו באותו חורף שלושה מיליון עצים על פני 21 אלף דונם אדמה – קרוב למחציתם בנגב. העצים האלה הצטרפו ל-190 מיליון העצים שנטעה קרן קימת מאז היווסדה, תשעה עשורים קודם לכן. בין הנוטעים באותה שנה היו עולים רבים, שזו הייתה להם נטיעה ראשונה בארץ.

באחד מטקסי הנטיעות השתתפו 12 עולים מגלויות שונות, ובמקומות שונים הייתה הנטיעה הזאת שיעור מולדת ראשון לעולים החדשים ומגע ראשון עם האדמה. בעיני רבים מהם היה טקס הנטיעות עוד שלב בקבלת "תעודת הזהות" הישראלית. הטמנת העץ באדמה הייתה להם כקביעת אחיזה באדמת המולדת.

כדי לסייע במאמץ הלאומי לקליטת העלייה, החליטה הנהלת הקרן להעסיק עולים חדשים בעבודות הייעור במסגרת תוכניות עבודה שגובשו במינהל פיתוח הקרקע. בקרן קימת החליטו לא רק לגייס עולים לעבודה אלא גם לנטוע בשבילם וליד בתיהם החדשים. אגף הייעור פנה למועצות מקומיות ולמועצות אזוריות והציע לנטוע עצים ושיחים באתרי המגורונים, כדי לשפר את תחושתם של העולים המתגוררים במקום, וזאת נוסף לתרומה האקולוגית שבנטיעות.

עולה חדש מכין גומה לקראת הנטיעה הראשונה שלו בארץ ישראל, סמוך ליער קנדי. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל
שנתיים אחרי העלייה הגדולה קלטה קרן קימת בעבודותיה 3,500 מובטלים וחיילים, ביניהם עולים לא מעטים, וכך נמצאה שוב מסייעת למדינה בקליטת עלייה ובפתרון בעיית האבטלה, ושוב נרתמת למשימות לאומיות. לצד המפעל הענק של הכשרת קרקעות כדי לאפשר את קליטת העלייה הגדולה, המשיכה הקרן בעבודת הייעור, כשבעשור הזה היא משקיעה עוד יותר בגיוון היער. תשומת לב רבה הוקדשה ליערות הגליל ולנטיעת מאות אלפי עצים לאורך הרי נפתלי – בין קריית שמונה למנרה ומשגב עם.

בסוף אותה שנה, שהחלה בטילים ובשתילים, ציינה קרן קימת 90 שנה להיווסדה. "כשמסתכלים לאחור בפרספקטיבה רבת שנים", אמר אז יושב ראש קרן קימת משה ריבלין, "הרי אין ספק שהמציאות שבה אנו פועלים השתנתה, אולם אינני מכיר עוד הרבה תנועות ורעיונות בעולם שהמסכת האידיאית שלהם עדיין תקפה ביסודה גם כעבור תקופת זמן זו". 90 שנות ההיסטוריה היו בעיני משה ריבלין המסד לעבודתה בכל יום ובכל נקודה במדינת ישראל.
את מלאת תשעה עשורים לארגון, שעשה ציונית על פני האדמה, ציינה הכנסת בישיבה חגיגית, שבה אמר יושב ראש הבית, דוב שילנסקי, כי עד היום קרן קימת היא הגורם המרכזי להפיכת הארץ לפורחת ולירוקה יותר. באולם הקאזינו בבאזל שבשוויץ, שבו התכנס הקונגרס הציוני החמישי – הקונגרס שהחליט על הקמת קרן קימת – התכנסו למעלה מ-1000 פעילי הקרן ברחבי אירופה כדי לשמוע על העבר ולדון על העתיד. דיון מיוחד הוקדש לטיפוח מנהיגות צעירה של קרן קימת במדינות אירופה.

ברחבת מערת ניקנור, שבה קבורים מנחם אוסישקין ויהודה-ליב פינסקר, ממחוללי תנועת חיבת ציון ומראשיה, התאספו חברי הדירקטוריון לציין 50 שנה למותו של אוסישקין. "בפרוס שנת התשעים אומרים אנו לשני אישים אלה: פועלכם נמשך ודגלכם מונף. רוחכם והשראתכם מלוות אותנו בהמשך פעולותינו", אמר יושב ראש קרן קימת.
נוטעים ביער אשתאול בעת מלחמת המפרץ, ינואר 1991. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל
העובדה כי שני האישים האלה לא נשכחו יובל שנים אחרי מותם היתה הוכחה ניצחת לפועלם, והעובדה שגם חמישה עשורים אחר כך קרן קימת עדיין נוגעת כל יום באדמה, היו עדות לחיוניות של הקרן גם אחרי יותר מ-40 שנה מהקמת המדינה.

העובדה שידיה של קרן קימת תמיד מלאות עבודה היתה הוכחה, מול הטוענים שעבר זמנה, שהציונות המעשית לא תמה בימי אוסישקין, אלא נמשכת יום-יום, תוך היענות לצרכיה המשתנים של המדינה. במשך השנים האלה השתנו המשימות והשתכללו הכלים, אבל כאז כן עתה העיניים הופנו בגאווה אל האדמה.

היא היתה הסיבה להקמתה של קרן קימת והסיבה המוחשית כל כך להמשך קיומה. למעשה, בעשור הזה, כששנת 2000 כבר נראתה באופק, נכנסה קרן קימת למאה ה21-, והוכיחה שגם במאה הזאת עוד נכונו לה אתגרים ומשימות. גם בעשור שיוביל למאה חדשה ולאלף חדש תהיה לה עבודה רבה.

בעשור הזה המשיכה קרן קימת לקשר בין העם היהודי לבין האדמה והארץ. מאגרי המים הרבים שהקימה בשנים האלה מכספי תרומותיהן של קהילות שונות המשיכו להנציח את הברית המיוחדת שבין יהדות התפוצות לבין המפעלים השורשיים על אדמת ישראל. רבים בחרו לתת תרומתם לקרן קימת משום שידעו כי הכספים שלהם נמסרים לאדמה, שהיא הנכס החשוב ביותר של העם היהודי, ובלעדיה אין לו קיום – אין לו מקום לשבת, אין לו מים לשתייה ואין לו אוויר לנשימה.

עם נפילת מסך הברזל והתמוטטות המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, התחדשה פעולת הקרן במדינות אלה, שהיו במשך שנים רבות מנותקות מקשר עם מדינת ישראל ועם קרן קימת. בארצות אחרות המשיכו קהילות רבות להרים תרומות לקרן. יהודי ארגנטינה הקימה אנדרטה לכבודו של סן מרטין, הגיבור הלאומי של ארגנטינה.

יהודי איטליה תרמו להקמת מאגר המים ברשפים שבעמק בית שאן. יהודי ארצות הברית המשיכו לנטוע את היער הגדול שליד נס הרים בהרי ירושלים, שעליו הכריזו ביום העצמאות ה200- של ארצות הברית. הם גם הקימו את הפארק בתמנע שבערבה. שמותיהם של ארגונים ויחידים מהעולם היהודי, שנרשמו גם בעשור הזה בכל ספרי הכבוד של הקרן ואפילו בקצב מוגבר יותר, היו עדות לכך שתמיד נשמרה לה פינה חמה בלב היהודי והציוני.

עבודה ראשונה בארץ: עולה חדש במשתלת קרן קימת בגילת. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

כל פינה בלב הייתה ראי לפינה על פני הארץ, שקרן קימת הפיחה בה רוח חיים. המפעלים הגדולים שהעלתה על מפת הארץ, ואשר השתלבו בתוך הנוף או יצרו אותו מחדש, השאירו אותה אי של עשייה ציונית, צבעונית ומרעננת, שלא ניזוק לרגע מהסערות שפקדו את המדינה.

לרבים מהתורמים היה ברור שקרן קימת שומרת על מקום של כבוד לא רק בזכות הנוסטלגיה והגעגועים לערכים שנשחקו – אלא בזכות העתיד, בזכות המעשים הרבים שפירושם עשייה לדורות. העשייה הרבה הזאת התמקדה בעשור הזה, ובדרך למאה החדשה, בצבעים שעל פני האדמה: ירוק של יער וכחול של מים, ושני הצבעים האלה נרקמים כחוט השני ובשתי וערב של עבודת הקרן.

עולה חדש בדרך לנטיעה בעמינדב, ליד ירושלים. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל
השנים האלה ידעו מים ואש, שפגעו ביערות, ולצד הנטיעות המרובות – עסקו אנשי אגף הייעור בהבראת היער מפגעי הטבע והאדם שניחתו עליו. החורף הראשון של העשור העשירי היה מבורך במים ובשלגים, אבל הסב נזקים כבדים ליערות. עצים רבים קרסו ונפלו.

עיקר הנזק היה בצפון, ביערות ביריה וברעם, וכן באזור הרי ירושלים. כחצי מיליון עצים נפגעו בצפון וכרבע מיליון במרכז. המשימה הגדולה באביב 1992 הייתה לשקם את נזקי החורף ולהחזיר אל היער את השורות הישרות והזקופות של העצים. לעבודות האלה – בעיקר הוצאת הגזם מן היער כדי להרחיק מתוכו חומר גלם לשריפות בקיץ – גויסו עוד כ-200 עולים חדשים, וכך הגיע מספר העולים שעבדו ביערות ל-600. שוב שילבה קרן קימת סיוע למדינה עם עבודה חיונית כל כך לשמירת האדמה והיער המכסה חלקים ממנה.

ובעוד אלה עוסקים בהחזרת הפלומה ליער, המשיכו אנשי קרן קימת בעבודות לשמירת המים בישראל. ב-1992 הסדירה הקרן את נחל לכיש כדי להגן על העיר אשדוד מפני שיטפונות. באותה שנה היא שקדה על הסדרת נחל הקישון וסיימה את הקמתם של מאגרי מים נוספים – ביבנה, בחפץ חיים ובנחל הבשור.

ב-1993, השנה שבה צוינו 25 שנים לאיחוד ירושלים, ניטעו אלפי עצים סביב ירושלים, כשהסיסמה היתה הולכים אחר נטיעות לבנו. בתקציב של אותה שנה הוקצו משאבים מיוחדים להעסקת למעלה מאלף מובטלים – עולים חדשים וחיילים משוחררים – בעבודות פיתוח שונות, וביולי של אותה שנה חתמה קרן קימת הסכם עם משרד העבודה והרווחה שעל פיו תעסיק כ-3000 מובטלים, נוסף על אלה שכבר מצאו עבודה בייעור ובהכשרת קרקע.

באותה שנה ניטעו בעזרתם של העובדים החדשים עוד 21 אלף דונם, כמעט מחציתם בדרום: בנחל איתן, בכיסופים, בנחל דודאים ובפארק סיירת שקד שליד אופקים.

נזקי השלג והסופות, חורף 1992: עצים שבורים ביער ביריה. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

את הנטיעה של עצי האורן, שאפיינה את עבודת הייעור במשך עשרות שנים, החליפה בשנים האלה נטיעה מגוונת יותר. עצים רבים, בעיקר בשער הגיא שבדרך לירושלים, נפגעו מאיצרית האורן – המזיק הגדול של השנים האלה ("מחלת שער הגיא"), שבאירוניה רבה זכתה להיקרא "מצוקוקוס ג'וזפי", על שמו של "אבי היער", יוסף וייץ.

כדי להבריא את העצים הוחלט לעבור ממה שהיערנים מכנים "נטיעה מונוקולטורית" לנטיעה מגוונת יותר, ביניהם אורן ברוטיה, סוגי מחט אחרים ועצים רחבי עלים. התקופה הזאת תיזכר כתקופת יצירתו של היער המעורב, שהפך בתוך זמן קצר לרב-מיני ולרב-גילי. העצים הצעירים והוותיקים יצרו מכלוא טבעי בין אורן ירושלים ואורן ברוטיה, שעמד בפני המזיק שאיים למוטט את שורות העצים בדרך לירושלים.

יער ירושלים, חורף 1992. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

לצד היער הנטוע, קרן קימת השקיעה גם בעשור הזה בטיפוח החורש הטבעי, בעיקר בגליל, וגם במה שאנשי הקרן כינו "טיפולי החייאה" לנחלים. בראשית שנות התשעים הקימו קרן קימת והמשרד לאיכות הסביבה את המנהלה לשיקום נחלי ישראל במטרה לסלק את המזהמים ולהשיב את תבניות הנוף והמים של הנחלים. עובדי השטח של קרן קימת החליפו את הנעליים הגבוהות במגפיים, ובתוך ערוצי הנחלים ביצעו עבודות ניקוז רבות.

שנת 1993 נרשמה בספרי הקרן כשנת פיתוח מאגרי המים – שנה שבה החלו לצוץ, בצבע כחול, התוצאות של המאמצים והתכנון שנמשכו שנים רבות. לצד מאגרי המים שהוקמו בשנים הקודמות בעמק בית שאן, הוקמו בשנה הזאת מאגרים נוספים ליד קיבוץ גשר וקיבוץ מעוז חיים וכן בגליל התחתון ובאזור ירושלים, וכך היה המפעל החשוב ביותר של העשור הזה המשכו של המפעל שהחל בעשור הקודם – המפעל לשמירת המים והעיסוק בצבע הכחול בספקטרום הצבעים שקרן קימת עוסקת בו.

בתחילת העשור הזה אמר אוֹרי אור, אז מנכ"ל קרן קימת, ש"קרן קימת תיתן את ידה לפתור את אחת הבעיות החמורות העומדות בפני המדינה: הגדלת כמות המים לרשות החקלאות ולארץ וליושביה בדרכים מודרניות שונות ומיוחדות לכל אזור ולפתרון כל בעיה". המוטו הזה שימש לכל אורך העשור, כאשר קרן קימת הקדישה מאמצים רבים לשימור המים בארץ, לאיגום, להעשרת מי תהום, לעצירת הסחף והשיטפונות ולהכשרת הקרקע.

במסעות הפרסום ביקשה קרן קימת מתורמיה בעולם "לתת לישראל טיפה של חיים. מים". איגום מים סיפק לאזורים רבים מים לעבודה חקלאית, ובו בזמן שולב גם בפארקים, ואלה היו למקומות נופש ופנאי. כך, באמצעות יצירת מקורות פרנסה נוספים, חיזקה קרן קימת את הקשר של תושבים רבים לאדמה ומנעה את נטישתה.

כאשר נכנס לתפקיד המנכ"ל יצחק אלישיב, המשיכה קרן קימת בעבודת האדמה ובעבודת הרוח, ובעיניו – אחרי 16 שנים כראש המועצה האזורית אזור ואחר כך כיושב ראש מועצת המנהלים של רשות הדואר – "הארגון הארצי היחיד העונה על כיוונים אלה הוא, כמובן, קרן קימת לישראל, העוסקת בהכשרת קרקעות, פריצת דרכים וחינוך". כמי שנולד בפולין ושהה שלוש שנים במחנה עקורים בגרמניה הוא ידע, עוד מגיל צעיר, מה חשובה עבודתה של קרן קימת בהכשרת הקרקע למען כל גלי העליות, שהוא היה שותף לאחד מהן.

במשך שנה אחת בנתה קרן קימת 23 מאגרי מים – מספר שיא – ברחבי הארץ, מתוכם 10 בעמק בית שאן, שבו יקומו בהמשך העשור עוד כחצי תריסר מאגרים. במשך העשור הזה השלימה קרן קימת את בנייתם של 115 סכרים ומאגרי מים, המסוגלים לאגור כ-100 מיליון מ"ק מים. הכמות הזאת, כחמישה אחוזים בלבד מתצרוכת המים השנתית הממוצעת בישראל, אולי קטנה היא – אבל חשובה, ובלי המאגרים היתה כמות זאת אובדת.

נחל לכיש בסיומן של העבודות להסדרת הערוץ. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

ב-1993 חזרה קרן קימת אל עמק החולה, שוב לאותו תפקיד של הכשרת הקרקע. היו שראו בכך מעין סגירת מעגל, או פתיחתו של מעגל חדש, בדומה לשובה של קרן קימת אל עמק יזרעאל שנים אחדות קודם לכן, 50 שנה לאחר שסייעה לייבש את הביצות בו. עם תחילתו של מפעל שיקום החולה, היו שאמרו כי העמק הזה, שהפיכת ביצותיו לאדמה פורייה הייה בשנות החמישים אחד מהישגיה הגדולים של קרן קימת, נעשה במשך השנים לעמק החוֹלֶה.

ארבעה עשורים לאחר הייבוש של 60 אלף דונם משטח העמק והפיכתם לקרקע חקלאית, הוצפו מחדש 1000 דונם. באביב 1994 הורם הסכר, מי הירדן הוטו לאפיק הקודם שלו, והמים החלו לזרום לאֲגָמון החדש. התוצאה הייתה ברוכה לאזור, שכן העמק שוב הפך לשטח גידול חדש-ישן לעופות ולצמחים, והדרכים שנפתחו מסביב הביאו לאזור את התיירים, אבל המטרה העיקרית הייתה למנוע את זיהום הכינרת. הבליה של קרקעות הכבול ושקיעתן גרמה לחקלאים רבים לנטוש את עבודת האדמה, והזנחת השטח הביאה לריבוי שריפות ולמכה של נברנים ומזיקים.

נחל פולג בסיומן של העבודות להחייאת אפיקו של הנחל. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

האדמות שלא הושקו גרמו לסחיפת ניטרטים בגשמים, ואלה הגיעו לכינרת והחלו לזהם אותה. מכיוון שמי הכינרת מועברים לדרום הארץ באמצעות המוביל הארצי, הסכנה הייתה ברורה. המתכננים ביקשו גם להגן על מקור המים העיקרי של המדינה ובו בזמן לשלב בעמק החולה חקלאות עם תיירות, כדי שהאדמה והנוף יפרנסו את תושבי האזור וימנעו את הזנחתו ועזיבתו.

ענני האבק השחור שהיתמרו מעל עמק החולה היו הסימן שמתחתיהם, על אדמת הכבול, פעלו 80 כלים כבדים של קרן קימת. 80 מיליון שקל הושקעו בפרויקט הענק שנועד להגן על הכינרת מפני זיהום ולשמר את הקרקע לדורות הבאים. כך קרה צירוף המקרים שבדיוק ביום שבו הסתיים שלב ב' בייבוש החולה בשנות ה-50 – הסתיים שלב ב' בפיתוח החולה בשנות התשעים, שכָּלל את הקמת הסכר על הירדן, ליד כפר בלום. את הקמת הסכר הזה ואת מתקן ההטיה תיאר גיורא שחם, מנהל פרויקט החולה, כחוד החנית של הפרויקט, ועם סיומו – שנתיים אחר כך – הייתה הביצה ההיסטורית, המחודשת, לאגמון שבו תעלת שיט וסביבו שבילים, גשרים ותשתית רחבה לאתרי תיירות שונים.

גם פילוס הדרכים נמשך בעשור הזה. לאחר ששקעו ענני האבק שהעלו הדחפורים, אפשר היה לראות את הדרך למעלה עקרבים משופצת ומשוקמת. ארבעים שנה קודם לכן, בשנת 1954, תקפו מחבלים ("פדאיון", כפי שהם נקראו אז) אוטובוס של "אגד" שחזר עם נוסעיו מחגיגות יום השנה החמישי לשחרור אילת – ו11- מנוסעיו נהרגו. לצד הדרך ששופרה הוקמו שני מצפורים לזכר חללי האוטובוס. מן המצפורים האלה נשקף הנוף המרהיב של בקעת צין.

בצדי הדרכים – נתיבי התנועה המהירים שזה לא מכבר נסללו וגם הכבישים הוותיקים יותר במרכז הארץ – החלה קרן קימת, בשיתוף עם מע"צ, לנטוע עצים לשיפור הנוף. נטיעות בצדי דרכים לא רק הוסיפו למראה הירוק שנשקף מול עיניהם של נהגים החולפים בכבישים, אלא גם סייעו לשמר את הקרקע מפני הקידמה שבאה עם פריצת הדרכים וסלילת הכבישים.
עבודות להרחבת אפיק הירקון, 1992. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

לאחר הצלחת הנטיעות במחלף גנות, הוחלט להרחיב את הפרויקט. עצים ניטעו בכביש המחבר בין נהריה לראש הנקרה, בכביש מצומת קישון לצומת יגור ובכבישים אחרים. העצים החדשים שצצו בצידיהן של הדרכים המהירות הותאמו לצמחייה באזור שהאספלט פגע בו כאילו מאז ומתמיד היו במקום. כדי שלא להסתיר את הנוף, נשתלו שיחים בקרבת הכביש, ואילו רחוק יותר ניטעו חרובים, כליל החורש, אורנים וברושים. במסגרת פרויקט העתקת עצים, פרויקט שבו עצים "עברו דירה", ניטעו במחלף שער הגיא עשרות עצי זית עתיקים מהגליל. הם נקלטו בקרקע החדשה בהצלחה כמעט מלאה, כאילו היו "ילידי" המקום.

באמצע העשור שוב נקראו אנשי הקרן להגן על מעשה ידיהם. השרב הכבד של קיץ 1995 הנחית על היער בדרך לירושלים את אחת המכות הכבדות שידע מעודו. השריפה שפרצה בשעה 11 בבוקר, ביום ראשון 2 ביולי, הייתה הגדולה בתולדות המדינה. האש פרצה ליד אחד הלולים במושב מסילת ציון, אבל רוח שרבית עזה העיפה את הגיצים במהירות רבה. משבים של רוח מערבית הביאו לכך שהאש "דילגה" על פני הכבישים – תחילה על כביש שער הגיא - בית שמש ואחר כך גם על כביש ירושלים - תל-אביב.

"זה היה כמו הוריקן של אש", סיפר התצפיתן מגבעת יערים. "עמוד האש" התקרב אל יישובי הסביבה, כשהוא שורף 30 מתוך 53 בתים במושב שורש ומביא אחריו "עמוד ענן" של עשן כבד. ותיקי התושבים במושבים שבדרך לירושלים, שרבים מהם נטעו את העצים שנשרפו 40 שנה קודם לכן, ראו בעיניים דומעות וצרובות את האש מכלה אורנים שבשתי ידיהם טמנו באדמה וברגליהם עדרו את הגומה שמסביבם. בסיומה של השריפה התגלה המחיר הכבד שהיא גבתה מהיער שבדרך לבירה: כמיליון וחצי עצים נשרפו על פני שטח של כ12- אלף דונם.

200 יערנים מאזור ההר ומחבל עדולם והחוף שהו בשטח שלושה ימים בכיבוי השריפה הגדולה וההתלקחויות שאירועו בעשרות מוקדים. ריח השריפה הורגש באוויר עוד ימים אחדים לאחר שכובתה, והמראה של הגבעות השחורות היה פצע וצלקת על פני הדרך. "לאבד עצים זה כמו לאבד בני משפחה אהובים", כתבה לקרן קימת אישה מהרצליה. "יודעת אני בכמה עמל ויגע ניטעו מיליוני העצים שעלו באש, וכמה הם יחסרו לנו ולכל החי-בר שעשו את ביתם בנוף הירושלמי".

העצב והצער למראה הכתמים השחורים היו גדולים, אבל קרן קימת, למודת הניסיון מן השריפות וההצתות של העשור הקודם, מיהרה לשקם את האזור ולשוות לו מראה חדש של חורש ים-תיכוני. צוות היגוי מקצועי, שחברו בו שותפים רבים, עיצב את דמותו של היער הצומח מחדש בפיתולי הדרך העולה לירושלים. קרן קימת הוכיחה אז שבכל פעם שהאש מכלה את היער, היא ממהרת להשלים את החסר ולהחזיר את הצבע הירוק שהוכתם בצבעי הפחם של האש.

גם בקיץ 1996 פרצו שריפות יער, ובאותה שנה נרתמה קרן קימת לסייע ליישובי גבול הצפון בעקבות מבצע ענבי זעם. תחילה העמידה הקרן את הכלים הכבדים שלה ל"עזרה ראשונה" בכל הכרוך בכיבוי שריפות שפרצו בעקבות מטחי הקטיושות, אבל אחר כך עסקו אנשי הקרן בעבודה שהגדירו לא פעם כ"מעשה לדורות", כאשר פתחו דרכים, הכשירו עוד שטחים למטעים ולחקלאות ושוב עסקו בפתרון בעיות המים באמצעות ניקוז.

הדרכים שפולסו ונסללו בקיץ הזה - 34 קילומטרים בגליל העליון, 23 קילומטרים במרום הגליל, 76 קילומטרים בתחום המועצה האזורית מטה אשר – הצטברו, עם הדרכים שפולסו בכל העשורים הקודמים, ליותר מ-6000 קילומטר של דרכים שדחפורי קרן קימת פילסו במשך השנים. אם היו מחברים זו לזו את כל הדרכים האלה, שנראות כנימים, כוורידים וכעורקים על פני מפת הארץ, אפשר היה להקיף את המדינה כמה וכמה פעמים.

באותה שנה, במסגרת האירועים לציון שנת ה-3000 לירושלים, העניקה קרן קימת לבירת ישראל את גן ילדי ישראל ביער השלום. את ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, הנציחה קרן קימת בפארק רחב ידיים ביערות שער הגיא ואשתאול. הפארק כולל את שטחי דרך בורמה, דרך הג'יפים ומצפה הראל – אזורים שבהם לחמה חטיבת הראל במלחמת השחרור בפיקודו של יצחק רבין. נקודות הציון ההיסטוריות היו לאתרי מורשת קרב של האיש, ועצי היער המלבלבים ביטאו את הכמיהה לשלום, שעליה נתן את חייו.
גן ילדי ישראל. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

גם קיץ 1998 הביא אתו גל של שריפות ענק בימים האחרונים של חג הסוכות. האש כילתה יערות, שטחי חורש טבעי, מטעים ובתים ביישובים עין הוד וניר עציון שבדרום הכרמל ובשכונת דניה שבחיפה. במשך ארבעה ימים נרשמו יותר ממאה אירועי שריפה, וכשנדמה היה שהיא כבתה במקום אחד, באה הרוח היבשה והציתה אותה מחדש במקום אחר. בסך הכול נפגעו בשריפה הזאת כעשרת אלפים דונם של יערות.

כמו תמיד, גם הפעם היה זה צירוף קטלני של שרב כבד, יובש רב ורוחות חזקות, אבל, כאמור, קרן קימת הוכיחה שבמלחמה הזאת מול המשחיתים ומול הטבע, היד הטובה ו"האצבע הירוקה" של האדם היא זו שבסוף תגבר והיא זו שתשלים מחדש, לא פעם בעבודה סיזיפית, את מה שנלקח מן הטבע. מול כל השריפות היא הוכיחה את עצמה כאומן וכאמן ביצירה מהירה של תמונת הנוף שהושחתה. מול הכוויות שנצרבו על פני הנוף – היא שבה עם יד מלטפת ולב אוהב.

כדי למנוע שריפות קרן קימת הקימה באשתאול, סמוך למשתלה האזורית ולמשרדי אגף הייעור, מוקד ארצי לטיפול בשריפות. מכיוון ששריפה פורצת בתוך דקות ספורות ומתלקחת במהירות הברק, יש צורך במתן פתרון מיידי.

בעת שריפה גדולה, המצריכה את עזרתן של מערכות ארציות, המוקד מכוון את היערנים של קרן קימת ואת כוחות הכיבוי אל השטח. המוקד גם מתריע על תנאי מזג אוויר קשים ומעמיד בכוננות את התצפיתנים, את היערנים ואת מטוסי הריסוס והכיבוי.

בעקבות גלי השריפות, שכילו במשב רוח אחד אלפי עצים של יער נטוע וחורש טבעי, פנתה קרן קימת לאנשי היער בארצות שונות בעולם, כדי ללמוד דרכים נוספות למלחמה באש ולשיקום היער. המגע עם העוסקים ביער בארצות אחרות הביא לשיתוף פעולה, שבו מצאה עצמה קרן קימת יותר מלמדת את אנשי היער בעולם מאשר לומדת מהם. כך קרה שגם בתחום היער יצאה מציון תורה, שעיקרה: נטיעות על גבול המדבר, ובמדבר עצמו, ודחיקתו.

בשנת 1994 אירחה קרן קימת סדנה בין-לאומית לניהול אזורים צחיחים, ובה נלמדו הישגיה הרבים בפיתוח שיטות מתקדמות לנטיעה באזורים שהמשקעים בהם מועטים.

בקיץ 1995 יצא לדרך המפעל הגדול לפיתוח החקלאות וההתיישבות הנגב, נגב של צמיחה. הרוח החיה מאחורי החזון להציב את הנגב בסדר עדיפות לאומי עליון היה דוד נחמיאס, ראש מינהל פיתוח הקרקע. שותפים למפעל הזה היו משרד החקלאות והסוכנות היהודית, ובהשקעה של כמיליארד שקלים במשך שלוש שנים פותחו מאגרי מים ומקורות מים, חממות, אפילו פרדסים – שעד אז מעולם לא נראו במדבר – וכן בריכות דגים ושטחי זיתים.
ראש הממשלה יצחק רבין ז''ל בטקס ההכרזה על מפעל נגב של צמיחה, נחל הבשור, 1995. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

טקס ההכרזה על המפעל נערך במעמד ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, בנחל הבשור, בין שני מאגרי מים – רחובות תחתון, שבנייתו כמעט הושלמה, ורחובות עליון שבנייתו נמצאה אז בעיצומה. האזור הכפרי שנכלל בתוכנית הזאת כלל כמאה יישובים חקלאיים. קרן קימת החליטה אז להילחם בדימוי שבמשך שנים רבות דבק בנגב הצחיח ולהוכיח שאפשר להפוך את כברת הארץ הזאת, שהחקלאות נמצאת בה במשבר ואת האזור שסבל מבעיות תעסוקה רבות, לאחד ה"אסמים" של המדינה.

מפעל נגב של צמיחה בא לקדם את המגזר של יישובי הדרום ולנצל בעבורו את המרחבים שטופי השמש. המרכיב הראשוני והחשוב בתוכנית היה המים, כי ברור היה שכל פיתוח בנגב מותנה בתוספת מים. דרך חשובה ביותר להוסיף מים היא אגירתם של מי השיטפונות, שיורדים כל שנה לטמיון.

אחרי המים צצו בנגב הצמחים והפירות. התוכנית כללה הקמת פרויקט חלוצי של פארק חממות ובו 50 חממות בחבל הבשור. לכל חממה הוצמד מבנה שירותים, כשהקמת הפארק וניהולו רוכזו בידי גורם פרטי או חברה ציבורית. התוכנית הביאה לנגב מראה חדש וריח חדש – שורות של עצי פרי הדר וריח פרדסים, שעד אז היו סמליו המוכרים של השרון.

עם הירידה בהיקפם של מטעי ההדרים במישור החוף והירידה ברווחיותו של פרי ההדר, הורחב הענף הזה דווקא במקום שבו לא ציפו לו – בחבל הבשור, שתנאי הקרקע והאקלים שבו הוכיחו את עצמם מתאימים לגידול פרדסים. אפילו תושביו הוותיקים של הנגב לא האמינו למראה עיניהם כאשר ראו את הפרדסים מניבים פרי וכאשר חשו את ריח פרדסי האביב, שמעולם עד אז לא הגיע דרומה כל כך. תיירים שהובאו למקום סברו שהפרדסים שנשקפו לעיניהם היו תעתוע מדבר, אבל כשהתקרבו – נגעו בפלא שצמח באמצע שום מקום.

התוכנית נגב של צמיחה הביאה לדרום גם את מהפכת הזיתים ואת העצים המכסיפים שהיו חלק מהנוף של הרי יהודה והגליל. בעקבות העלייה בצריכת שמן הזית, כתוצאה מההכרה בו כמזון בריא, הוחלט על גידול זיתים ברמת הנגב. 5000 דונם זיתים ניטעו באזור קיבוץ רביבים, כשסביב העץ הוקמו תעשייה ותשתית לפעילות של ייצור שמן הזית.
ראלי מכוניות עתיקות מאנגליה. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

במסגרת פרויקט ניסיוני הועתקו 50 עצי זית מהגליל לקיבוץ נאות סמדר בנגב. לאחר שעזבו המשאיות והמנופים את השטח והסתיימה "העברת הדירה" של העצים, נראה היה שהזיתים האלה צמחו במקום כבר עשרות שנים. הפרי הראשון שהם הניבו הפך לשמן זית.

ואפילו – מי היה מאמין – פרויקט נגב של צמיחה ביקש להביא דגים לנגב. הדרישה לדגים בישראל ובעולם כולו הלכה וגדלה, וענף הדיג בארץ לא הצליח לספק את ההיצע. משום כך הוחלט לגדל דגים בבריכות מים, שמיועדים להשקיה בשדות של גידולים חקלאיים בנגב, וכך "צצו" בריכות בערבה התיכונה והדרומית, בכיכר סדום וברמת הנגב. הבריכות האלה ריעננו, בכתמים של תכלת, את הנוף הצהוב והמדברי.

לצורך המימון של כל המפעלים הגדולים נדרשו תרומות רבות, שהמשיכו לזרום לקופת הקרן. אנשי קרן קימת מבריטניה בחרו בדרך מקורית לגייס את הכספים. הם יצאו למסע של 5000 קילומטרים – מלונדון לירושלים – ב-23 מכוניות נדירות, מרביתן מתחילת המאה כמו לנקסטר מ-1924 ובנטלי רפליקה מ-1930, לצד יגואר 1996. ה"ראלי" הזה, מסע שיצא מבניין הפרלמנט בלונדון וחצה את אירופה כולה עד ליוון ומשם במעבורת לנמל חיפה, גייס את הכספים להקמת המאגר. יושב ראש הכנסת, דן תיכון, שקיבל את פני המכוניות ברחבת הכנסת, אמר אז שהמסע הזה הוא הוכחה לכך שקרן קימת צועדת עם הזמן, אם במקום הקופסה הכחולה, היא משתמשת במכוניות...

ולא רק במכוניות משתמשת קרן קימת לשמירת קשר עם הגולה – אלא גם באמצעות הכלים המודרניים ביותר, המאפשרים קשר מיידי בין הלשכה הראשית בירושלים ויערותיה של קרן קימת בכל הארץ לבין התפוצות.

ב-1996 פתחה קרן קימת את אתר האינטרנט שלה, שמכיל מידע על פעולותיה בעבר, בהווה ובעתיד, ובו אפשר לראות את מפת היערות שלה. לחיצת עכבר מאפשרת לגולש "להתקרב" מן המרחקים אל כל יער ולראות כמה עצים חסרים בו – ולנטוע בו באופן וירטואלי. אחר כך בא תורם של אנשי קרן קימת לתרגם את הנטיעה שנרשמה באתר האינטרנט לנטיעה ממשית באתר היער עצמו.
פורים ביער קק''ל. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

בסופו של העשור שוב עמדו היערות תחת אש. מהומות הדמים של ספטמבר-אוקטובר 2000, שזכו לשם "אינתיפאדת אל-אקצה", לא פסחו גם על העצים. היערנים ואנשי קרן קימת נלחמו באש שפרצה בכ-3000 מוקדים, מרביתם בצפון הארץ. הנזק העיקרי נגרם ביערות הגליל המערבי, באזור יחיעם וכליל, שם נשרפו כ-3000 דונם של יער וחורש טבעי. באזור הגליל המערבי לבדו נלחמו אנשי הקרן ב-110 שריפות בתוך חמישה ימים.

המלחמה היתה באש, אבל העצב היה בעיניים. "עבור יערן שנטע וטיפח יער במשך שנים רבות", אמר אריה עשת, מנהל אזור הגליל המערבי והכרמל, "אין יותר עצוב מאשר לראות אותו יורד לטמיון בתוך דקות ספורות". גם יערנים ואנשי שטח שאינם נשברים בקלות לא התביישו להזיל דמעה למראה הכואב של מאות דונמים ירוקים ההופכים לאפר שחור בתוך זמן קצר. אבל העבודה שלא פסקה במשך 100 שנה – לא נפסקה גם עכשיו, ואחרי האש והרוח והמים, שוב חזרה קרן קימת ליסוד החשוב ביותר בעיניה. לאדמה.

לקראת סוף המאה הראשונה של קרן קימת יש ביערותיה מגוון רחב של עצים. 45 אחוז מעצי היער הם עדיין האורנים, אבל לצדם אפשר לראות אקליפטוסים, הנטועים על פני 90 אלף דונם בארץ. האקליפטוסים ניטעו לא רק כדי לגוון את הנוף, אלא כדי ליצור "שטחי מרעה" חדשים לדבורים, משום שבעקבות הבנייה וסלילת הכבישים ועקירת פרדסים ומטעי הדרים, הצטמצמו מקורות הצוף.

בין עצי היער אפשר לראות גם עצים רחבי עלים, ומטעים – הכוללים זיתים, חרובים ודקלים. המשתלות של קרן קימת ליד צומת גולני שבצפון, באשתאול שבהרי ירושלים ובגילת שבנגב מייצרות, ערב שנת המאה, מעל שלושה מיליון שתילים מדי שנה. "המיוחד ביער שלנו", אומר צבי אבני, מנהל אגף הייעור, "זה הניסיון לפרוץ לאזורים שמעולם לא צמח בהם יער, בעיקר אזורי ספר המדבר".

30 שנה אחרי שיער יתיר הצליח להיאחז בקרקע, אנשי אגף הייעור מלאים גאווה על העצים שניטעו בנגב והפכו לשוברי רוח. אם בשנותיה הראשונות של קרן קימת דיברו על נטיעת יערות בעיקר לצורכי אחיזה בקרקע, קביעת עובדת הבעלות של הלאום בשטח ופרישת צל על פני האדמה הלוהטת, בסופה של המאה הראשונה מדברים על מטרות רבות לנטיעת יער. היער של תחילת המאה ה-21 נועד למטרות נופש, להשבחת המרעה, למניעת סחף, לדחיקת המדבר ולשינוי האקלים וכן לעצירת האבק ("ריכוך", כפי שאנשי היער נוהגים לומר).

המגמה של פתיחת היער לציבור, שהחלה כבר בשנות השבעים, התרחבה לקראת שנת המאה. היערות, הפארקים והחניונים של קרן קימת פתוחים לציבור ללא תשלום, והסטטיסטיקות מצביעות על האהבה הגדולה שהישראלים רוחשים ליער: כ-12 מיליון ביקורים ביער נרשמים בממוצע בכל שנה. בשנים האלה השקיעה קרן קימת משאבים רבים כדי לאפשר גם לנכים גישה לכל מכמני היער.

התקן של קרן קימת קבע, כי בכל יער מרכזי יוצב מתקן שירותים המיועד לאנשים בכיסאות גלגלים – ומדובר, כמובן במיתקן "ירוק", שבו הפסולת עוברת תהליך של פירוק ביולוגי. כדי לאפשר מעבר בכיסא גלגלים, רוצפו או נסללו באספלט שבילים ודרכי עפר. שבילים נסללו בשיפוע מתון, וחניוני רכב הוצבו סמוך לאתרי הבילוי.
פארק ארצות הברית, נס הרים. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

דרך הנוף ביער בית קשת, דרך החוצה את הרי נצרת בלבו של פארק מיוער, הותאמה לגישת נכים, והמתקנים שבה מאפשרים לעבור בשבילים ובמצפורים. תחנת הסבר "קולנופית", שהעין האלקטרונית שבה קולטת הגעת מבקרים, תאפשר שמיעת הסברים. לוח ברונזה, העשוי כתבליט נוף, מאפשר ללקויי הראייה לחוש באצבעותיהם את מפת האזור, וריחותיהם של צמחי התבלין מאפשרים גם למי שאינו יכול לראות ליהנות מצמחייה עשירה וססגונית.

בשנים האלה הביאה קרן קימת גם את האומנות אל תוך היער. סטודנטים לאומנות הפעילו ביער המכללות בנווה אילן, סמוך לירושלים, פרויקט של סדנאות יצירה. סמל של ציפור פרושת כנפיים כחולות, שגופה עשוי מעץ ירוק הוצב בפארקים וביערות שונים ברחבי הארץ, ביניהם ביער אשתאול, בשער הגיא, בפארק עצמאות ארצות-הברית בנס הרים, ביער המגינים ועוד.

50 "ציפורי היער" של קרן קימת מסמלות את צבעי הירוק של הפריחה והכחול של המים שקרן קימת החזירה לאדמה. על שפת המצוק המשקיף על מכתש רמון בנתה קרן קימת טיילת ובה יצירות פיסול סביבתי. 12 פסלים הוצבו בגן האבן שבדרך החשמל ביער בן-שמן. הפסלים עוצבו מתוך "מחסן" של אבנים שהצטברו בעקבות עבודות של חברת החשמל, וכך הפך המיפגע שיצר קו החשמל לעבודת אומנות בלב הטבע. ביער הנשיא, יער שניטע בתחילת שנות החמישים אשר קרוי על שמו של הנשיא הראשון חיים ויצמן, נחנכה דרך הפסלים, שבה "ניטעו" יצירות אומנות המשתלבות בנוף היער.

מדי יום בסופו של העשור העשירי עובדים מאות כלים כבדים של קרן קימת בהכשרת קרקע, ואנשיה של הקרן מצויים כל הזמן בפינות רבות – נוטעים וגוזמים את היער, עוסקים בעבודת עפר ותשתית, בונים מאגרי מים, מחזירים חיים לנחלים. נחל אלכסנדר עובר תהליכי שיקום, ומאפיק הנחל הוצאו כ-80 אלף מ"ק עפר, שיפוזרו על שטחי הפרויקט כדי להגביהו. במסגרת שיקומו של הנחל הונח מעליו גשר תלוי, בדומה לגשר התלוי על נחל הבשור, שיחליף את גשר הפרות הישן שבכניסה לקיבוץ מעברות.

באגף הייעור מיישמים, עדיין לא בהיקף נרחב, שיטה חדשה לשפר את זמינות המים לשתיל שזה עתה ניטע. לשם כך מחפים את הקרקע ברסק של שביבי עץ, וזה שומר על רטיבותם של השורשים ומונע את התאיידות המים. כך הופך תוצר הלוואי של עצים שנגזמו או נכרתו במסגרת עבודות הדילול של היערות לכלי המסייע לשמירת העצים בשנים של בצורת ובתקופה שבה חיסכון במים הוא צו השעה.

באגף הייעור משקיעים מאמצים רבים לשמירה על המצאי האקולוגי של היער, והדעת נתונה גם להיבט האקולוגי של החי והצומח בו. עכשיו דואגים לא רק לשמר את הציפורים שביער, כדי שלא תאבד הסימפוניה המופלאה שהן משמיעות, אלא מתוך כוונה להיעזר בהן בעבודת השמירה והפיתוח של היער. הציפורים הן אויבות טבעיות של רבים ממזיקי היער, והימצאותן של ציפורים אוכלות חרקים ביער הוא כלי חדש, טבעי, שאינו מזיק לסביבה. מחקר אחר מקשר בין פעילות העורבנים להפצתו של עץ האלון. העורבני, שניזון מהזרעים הקיימים בבלוט של עצי האלון, נוהג להטמין בקרקע את הזרעים שלקח – והפעולה הזאת גורמת לנביטת עצי אלון חדשים.

קרן קימת התגייסה לשקם את אגם ירוחם ולהפוך את סביבתו לפארק עירוני. גם בשדרות נרתמה קרן קימת לסייע בהפיכת שטחים פתוחים ביער לפארקים ציבוריים. טיילת היובל נחנכה בקרית מלאכי, ופארק עירוני נחנך באופקים. בעיירה הדרומית הזאת קרן קימת מסייעת להפיכת שפכי העיר למקור מים, שיאפשר פיתוח פארקים גדולים. במצפה רמון עוסקת קרן קימת בעבודות עפר להקמת מנחת מטוסים חדש לעיר, במסגרת המאמצים לחיזוק הקשר בינה לבין מרכז הארץ ולקידום תוכניות פיתוח, תיירות ותעסוקה ביישוב. ביער יהדות פולין נחנכה האנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ'אק.
פארק לכיש, אשדוד. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

חורשת עולי הרגל נחנכה במרכז הנטיעות בלביא, סמוך לצומת גולני. למען ביטחונם של תושבי הצפון החלה קרן קימת לפלס שבע דרכים עוקפות באזור כביש הצפון. הנהלת הקרן הודיעה ליישובי קו העימות על נכונותה לסייע כבר למחרת היום שבו פינה צה"ל את רצועת הביטחון בלבנון.

ערב שנת המאה הראשונה אמר משה ריבלין, נשיא קרן קימת, ש"עדיין מכשירה הקרן את הארץ כדי שאפשר יהיה ליישב בה יותר ויותר יהודים ולקשרם עם האדמה, עם מרחביה ונופיה. קרן קימת עדיין יוצרת מולדת". בהזדמנות אחרת אמר, כי "הארץ שעל שפת המדבר הייתה לארץ יישוב פורייה, וחלקה של קרן קימת בהישגים אלו גדול עד מאוד.

עוד רבות יש לעשות וקרן קימת תעשה את חלקה ויותר. היא תלווה תמיד את מדינת ישראל כדי לשומרה כארץ יישוב פורייה, ארץ נותנת פרי ויבול, ארץ יער וארץ שיחים וארץ נופים וארץ סודות טבע וארץ בעלי חיים ובעלי כנף וארץ מים זורמים וארץ נופש ורווחה". גם כאשר נעשו חילופי משמרות בדירקטוריון, ושלמה גרבץ נבחר ליושב ראש ויחיאל לקט ליושב ראש עמית, דיברו כולם על אותן משימות לעתיד.

גרבץ דיבר על כך שיש לחשוף יותר את קרן קימת לציבור ולחזק את המוניטין שלה כדי לסייע לה להשיג את יעדיה. כיליד המושב נחלת ז'בוטינסקי שליד בנימינה הוא ראה את עצמו כחוליה בשרשרת, שתחילתה בעלייתם של הוריו ארצה. הם באו כחלוצים לבנות את הארץ, והוא – בתפקיד היושב ראש – ממשיך את העבודה הזאת, שבה עדיין קיים החלום הציוני. בעיניו, התפקיד הוא אחד ויחיד, וכזה יישאר גם במאה הבאה: להבטיח שעם ישראל ישמור אמונים לאדמה היהודית בארץ-ישראל ושעם ישראל ישמור על מרכיב הלאום בקרקע כמרכיב דומיננטי.

יחיאל לקט, שהיה חבר דירקטוריון במשך 12 שנים עד שהתמנה לתפקיד, הדגיש שיש להתאים את דרכי הפעולה ואת המבנה הארגוני של הקרן למציאות המשתנה. דגש מיוחד יש לשים, לדעתו, בתחום החינוך ולמשוך יותר תלמידים ומורים לפעילות חינוכית ברוח חזונה וניסיונה של קרן קימת. "אנחנו נהפוך להיות יותר מעורבים בחינוך האקולוגי, כי אלה הופכים להיות נושאים מרכזיים על סדר היום הציבורי, ומי שעוסק בזה ומתכוון לחנך – יהיה רלבנטי", אמר. "אנחנו אומרים שהמדינה היא מדינת כל אזרחיה – והעם. זה לא עומד בסתירה לזכות ההיסטורית שיש לי ובתוקף היותי רוב, להגדיר את המדינה על פי התפיסה שלי. כיוון שיש ויכוח, קרן קימת – שתמיד עסקה בחינוך – הפכה ותהפוך להיות רלבנטית בצורה משמעותית".

נס במדבר: פרי הדר צומח בנגב, נישא בידי דוד נחמיאס. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

בקיץ 1999 הוחלט לבדוק את יעדיה האסטרטגיים של קרן קימת לשנות האלפיים, ובמסגרת התארגנות חדשה נקבע שהיא תעסוק בקרקע ובטבע, באדמה ובפיתוחה, בייעור ובהשבחת קרקע. הפעילות ביער נועדה להפוך אותו למקום שוקק ולנקודת מפגש, כמעט אינטימית, בין האדם לבין הטבע. אם במשך מרבית שנות המאה נועד היער לתפוס קרקע ולגאול אותה משממונה, המגמה של ערב המאה החדשה היא לפתוח אותו לציבור. היער, לפי הגישה של שנות האלפיים, נועד לציבור, ומשום כך יש להכין אותו לקבלת פני האנשים באמצעות הכנת שבילים, שלטים ושירותים. לא רק העצים והצל, הרוח הקרירה ומנגינת הציפורים יביאו את הישראלי אל היער – אלא גם הדרך אליו, השבילים שבתוכו, פינות הישיבה הקסומות ויצירות האומנות הפזורות בו.

גם היערן של קרן קימת, בסיומה של המאה הראשונה, אינו עוד האיש שעוסק רק בעץ עצמו – בטיפוחו ובשמירה עליו בלבד – אלא מי שעושה הכול כדי להפוך את היער למקום שובה את הלב, לנקודה של רגיעה ורומנטיקה, לפיסה של נוף קסום, לאתר לכל המשפחה.

כחלק מההיערכות המרחבית של קרן קימת לקבלת פני הקהל ולצורכי הקהל הוחלט על מקצוע חדש, שנוסף למקצועות היער: רכז קליטת קהל, וכדי להביא את הציבור אל היער – יזמה הקרן סיורים רומנטיים, קונצרטים לאור השקיעה, טיולים לאור הירח ואירועים אחרים ביער. מרבית הפעולות האלה מתקיימות באמצעות חוג ידידי קרן קימת, הקרוי בשביל הירוק. המטיילים והמבקרים ביער זוכים גם לנוף מרהיב, לאוויר צלול ונקי, לצלילים ענוגים ולחוויה רומנטית – וגם להכיר את סיפורה של הקרן, שתולדותיה של הארץ ושל התנועה הציונית שזורים בה כחוט השני. בעת הסיורים הליליים, המדריכים מספקים מידע, רקע וסיפורים על האתר, על תולדות המקום ועל פעולותיה של קרן קימת. לפני קונצרט או מופע, הקהל צופה בסרט רפסודה בירוק, המביא נקודות הציון החשובות בדרכה הארוכה של הקרן.

יעד נוסף לשנים הבאות הוא המים. קרן קימת לא תזנח את הפעילות בתחום המים, החיוני כל כך לפיתוח הקרקע, וכן בנושאי התיישבות, חינוך והידוק הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. מפעלי הקרקע המרכזיים ובעלי החשיבות הלאומית ימשיכו להעסיק את הקרן גם בשנים הבאות. המפעלים כוללים שימור קרקע והבטחתה כקרקע הלאום של העם היהודי, בדיוק ברוח החזון של יוצריה מאה שנה קודם לכן.

גם נושא הנחלים, הקשור למפעלי הקרקע, ילווה בשנים הבאות את עבודת הקרן. לצד שמירת החום והירוק, יעסקו מפעלים רבים של הקרן בצבע הכחול לא רק של מי הנחלים, אלא של המים בכלל. הפזמון שיחזור בשנים הבאות יהיה ודאי: מים, מים, מים. היעדים של קרן קימת לשנות האלפיים, כפי שהוגדרו במסגרת ההתארגנות מחדש, היו מעין חזרה – במילים אחרות ותוך התאמה לאתגרים החדשים ולצרכים המשתנים של המדינה – על החלטת הכינוס היהודי בלונדון ב-1920 ועל נוסח האמנה משנת 1961 בין קרן קימת לבין ממשלת ישראל, אבל מילה אחת לא השתנתה בכל פעם שנבדקו המטרות והיעדים.

מילה אחת. אדמה. שלוש מילים אחרות, שנאמרות שוב ושוב כבר מאה שנה כמעין מנטרה של קרן קימת הן: למען עם ישראל. מאה שנה של עשייה בלתי-פוסקת, שבהן נרתמה קרן קימת אתגר קרקעי לאומי, הוכיחו שהקרן קימת, כפי שאמר אחד מראשיה בעבר – קימת לעד. דרושות לה לפחות עוד אלף שנה כדי להפוך את הארץ כולה לירוקה, ולהשלים את התמונה שכל צבעיה, על רקע הנופים הים-תיכוניים, יהיה חום, ירוק וכחול.

כתיבה: איזי מן, מערך הסברה, קק"ל

מתנדבים ביערות קק''ל. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל