גבעת המשוריין מתנשאת מעל כביש 89. בימי מלחמת העצמאות עברה למרגלות הגבעה הדרך לקיבוץ יחיעם הצעיר, שעלה על הקרקע ב-26 בינואר 1946. הגבעה היתה עדה לקרב מר שבו נלחמו על נפשם 11 לוחמים,שניסו להגיע במשוריין לקיבוץ יחיעם הנצור. כך השתלשלו הדברים:
לאחר הכרזת תכנית החלוקה של ארץ ישראל, על פי החלטת האום מ-כ"ט בנובמבר 1947, השתרר בגליל המערבי מתח בין התושבים הערבים לבין אנשי היישובים העבריים. התחבורה לארבעת הקיבוצים שבסביבה – חניתה, אילון, מצובה ויחיעם – התנהלה בשיירות מאובטחות בידי נוטרים.
בבוקר ה-20 בינואר 1948 יצאה ליחיעם כיתת נוטרים בפיקודו של דן כהן, במטרה לאבטח משאיות שביקשו לצאת מיחיעם לנהריה ולהביא מים לקיבוץ. בדרך כלל נסעו המלווים בטנדר, אלא שבבוקרו של אותו יום חש כהן במתח מיוחד ולכן יצא לדרך במשוריין. לרשות כל נוטר היו רובה וחמישים כדורים ובמשוריין הוטמנו גם כמה רימונים.
אנשי המשוריין לא ידעו שבאותו זמן ממש פתחו כוחות קאוקג‘י בהתקפה על הקיבוץ. רוכב אופנוע שניסה להזהירם, לא הספיק להגיע אליהם בזמן. המשוריין אמנם התגבר על שני מחסומים ליד הכפר הערבי כברי, אך למרגלות גבעת המשוריין נתקל במחסום גבוה ונתקע. הכוח ספג אש כבדה וקליעים שחדרו את המשוריין.
לאחר קרב שנמשך יותר משעה, נאלץ הכוח לנטוש את המשוריין והתארגן להגנה מתוך העמק של נחל געתון. הלוחמים ניהלו קרב לחיים ולמוות במשך ארבע שעות, עד שלמקום הגיעו שני משוריינים בריטיים, דבר שהביא לנסיגת התוקפים. בקרב נהרגו שישה לוחמים. שלושה נהרגו בשדה הקרב ושלושה מתו מפצעיהם לאחר שהובאו לבית החולים.