מרחב פנאי מותאם קהילה: דפוסי שימוש של הבדווים ביערות קק"ל בצפון הנגב

 

מחקרים מהעולם מלמדים כי קיימים הבדלים בתפיסות של מרחבי פנאי בין קבוצות רוב למיעוט, כי דפוסי הפנאי של מיעוטים וחברות מסורתיות מושפעים מהיבטים תרבותיים, וכן כי עומדים בפניהם אילוצים וחסמים ייחודיים. בישראל, מחקר דפוסי הפנאי של קבוצות אלו נמצא עדיין בתחילת דרכו.

בהרצאה זו נבקש להציג מסקנות של מחקר שעסק בדפוסי השימוש של האוכלוסיה הבדווית ביערות קק"ל בצפון הנגב. מקרה הבוחן התמקד ביער להב הנמצא בקרבת העיירה לקיה והעיר רהט. במחקר ניסינו להבין מה הם דפוסי השימוש של האוכלוסיה הבדווית ביערות קק"ל בצפון הנגב בדגש על מיקום, מועדי הבילוי, מאפייני המבלים וסוג הבילוי.

המחקר התבצע במהלך השנים 2019 – 2020 לפני ובין הסגרים של משבר הקורונה. המחקר שילב מתודות שונות וכלל מחקרי שדה, ניתוח ראיונות, תצפיות ונתונים מחיישני תנועה.

המחקר מצא כי האוכלוסייה הבדווית המבלה ביער להב נחלקת לשלוש קבוצות עיקריות בהתאם לפעילויותיה: משפחות גרעיניות ורב-דוריות, גברים בגילאי הביניים, גברים צעירים ברכבי שטח (בעיקר אופנועים). בנוסף נצפו במספרים נמוכים יותר גברים המגיעים להליכת בוקר וקבוצות נשים ללא ליווי גברי. המחקר מצביע הן על דפוסי ומועדי בילוי דומים לאוכלוסיה הכללית, והן על דפוסי ומועדי בילוי ייחודיים לאוכלוסייה זו.

כן הוא מצביע על מגמות חברתיות ומרחביות חדשות שבעיקרן הפרדה על בסיס מאפייני המבלים והצורך במרחב מרוחק מלחצים חברתיים. מסקנות עיקריות בתחום האופרטיבי שאנו נציג במקרה זה מתייחסות ליתרונותיו של מחקר חברתי ממוקד על היכולת לתת המלצות ספציפיות שינהלו את מרחב הפנאי באופן מותאם לקהילה, יפחיתו את עלויות הטיפול בו ויאפשרו תחושת מקום מיטבית לאוכלוסיות השונות הבאות בשעריו.
המחקר מומן על ידי קק"ל ובוצע בסיועו הצמוד.