גלעד פרידמן, שני גלייטמן, דותן רותם, ירון צ'רקה ויהל פורת
בעשורים האחרונים מסתמן כי רבים ממיני הדורסים בישראל נמצאים בסכנה מוחשית וכי אוכלוסיותיהם מצטמצמות. יחד עם זאת, במחקרים קודמים, ובסבב הניטור הראשון (2015-2018), נמצאו קינים רבים של דורסי-יום ולילה אשר נבנו ביערות הקק"ל.
לכן, מטרותיה של תכנית הניטור הינן: לבדוק את תפוצתם המרחבית ואת המגמות של אוכלוסיות אלו ביערות הקק"ל, לבדוק את השפעת מבנה היער ופעילות האדם שבו על הצלחת הקינון, להגביר את המודעות של אנשי ניהול היער לצורך בהגנה על העופות הדורסים ביערות ולסייע במאמצי ההגנה הסטטוטורית על שטחי היערות בישראל.
בסבב הניטור השני של התכנית (2019-2021) נערך סקר קינון מקיף אשר מיפה וניתח את טריטוריות הקינון של מיני הדורסים הגדולים (חיוויאים ועקבים עיטים) המקננים ביערות הקק"ל. זאת, על מנת להעמיק את הידע ולבחון מהן המגמות ביחס אל הסבב הראשון.
ממצאי הניטור מובאים להלן:
- ביערות הגלבוע נמצאו 17 טריטוריות, ביערות צרעה ואשתאול נמצאו 15 טריטוריות, ביערות מנשה והזורע נמצאו 16 טריטוריות, ביער יתיר נמצאו 7 טריטוריות, ביער להב נמצאו 5 טריטוריות וביער ביריה נמצאו 4 טריטוריות.
- ניהול יערות בוגרים וגבוהים, בעלי רמת כיסוי צמרות פתוחה, כאשר בתוכם ובסביבתם נשמרים שטחי שיחייה, בתה ועשבוניים נרחבים, יאפשרו שמירה על מינים של דורסי-יום המקננים ביערות האורן הבוגרים ואולי אף יעודדו קינון של זוגות נוספים בעתיד..
- לשם שימור הקינון ביערות יש למזער ככל הניתן את גורמי הסיכון, כגון: עבודות יערניות ותנועה אנושית בצמוד לקינים הפעילים במהלך עונת הקינון.
- בסבב הניטור הנוכחי (2019-2021) נמצא מספר גבוה יותר של קינים וטריטוריות קינון לעומת סבב הניטור הראשון (2015-2018).
ממצאים אלו מחזקים את התפיסה המקצועית של קק"ל הרואה ביערות, יחד עם שמורות הטבע והגנים הלאומיים, עוגנים חשובים לצורך שימור רצף השטחים הפתוחים, המסדרונות האקולוגיים והמגוון הביולוגי של ישראל.
לסיכום, נראה כי היערות המחטניים הבוגרים מהווים אתרי קינון מוצלחים עבור מיני דורסים שונים ומהווים חלק בלתי נפרד מתחום מחייתם. קירבת היערות אל אזורי הצייד יחד עם העצים הגדולים והבוגרים (היוצרים אתרי קינון נוחים ומוסווים עבור מינים אלו) הופכים את היערות לבתי גידול מתאימים עבור מיני דורסים שונים. מתוך ההבנה והכרה זו, ובעזרת תכנון מושכל וארוך טווח של ניהול יער בר קיימא, עשויים יערות אלו לשמר, ואולי אף לעודד, מגוון ביולוגי ייחודי בתוך היער.