ברשימה הקודמת הזכרנו כי בסיס הקן של קרן וישראל שרד את החורף האחרון, כך שלא נשארה להם עבודת תשתית מאומצת, למעט שיפוצים קלים והכנת המבנה הקעור של הקן. בשלושת השבועות שלפני ההטלה היינו עדים לתהליך מתמשך, קפדני ומסור של הבאת זרדים וענפים חיים תוך הוספתם בעדינות ובמקצועיות אל הקן. נראה שהענפים החיים מועדפים על קרן וישראל עקב הגמישות ויכולת הכיפוף הקלה. באופן זה ניתן לכופף את הענפים בצורה עגולה עד אשר מקבלים את המבנה המעוגל והרצוי של הקן המושלם.
המעניין הוא השימוש המקורי שעושים קרן וישראל בחזה הפלומתי שלהם. כל מספר דקות אחד מהם מתכופף אל מרכז הקן על מנת לדחוף את הזרדים העבים ולהדוף אותם החוצה, וכל זאת בעזרת החזה. בצורה זו, בסופו של תהליך, נוצר מבנה קעור במרכז הקן כך שכל הענפים הגסים נדחקים אל היקפו. המבנה הקעור מרופד בקפידה במחטי אורן או בענפי איקליפטוס וחרוב, הנקראים בשפה המקצועית "חומר ירוק", עד אשר המבנה הסופי שלו יושלם ולתוכו הם יטילו את ביצתם היחידה.
אותו חומר ירוק מסופק באופן תדיר במהלך כל עונת הקינון, ובעזרתו הזוג מרפד את מרכז הקן, גם כשהגוזל נמצא ממש לפני הפריחה.
מעבר להשערה הצפויה כי ריפודו של הקן במצע עדין יעיל וחשוב על מנת שהביצה לא תישבר ועל מנת שהגוזל לא ייפצע מהזרדים, קיימות השערות נוספות לתופעת ריפודו של הקן דווקא באותו חומר ירוק. מספר מחקרים עסקו בתופעה זו וכיום קיימות מספר השערות המקובלות על ידי רוב הקהילה המדעית.
לפי אחת ההשערות העיקריות, השימוש בחומר ירוק נעשה כדי לפרסם/לסמן את הטריטוריה, וזאת על מנת למנוע עימותים בין-מיניים או תוך-מיניים על הטריטוריה. על פי השערה זו, הקינים נבנים במקום בולט, בצמרות העצים או על דרגש סלע בולט, והחומר הירוק מסופק באופן תדיר על מנת שהקן ייראה כפעיל ושמיש ויבלוט לעיני העופות המתבוננים מהשמים.
השערה שנייה גורסת כי התרכובות הארומאטיות הקיימות בחומר הירוק המובא לקן, בעיקר במחטי אורן, משמשות כדוחי טפילים הגורמים לתמותת גוזלים ובכך פוגעים בהצלחת הקינון. כלומר, החומר הירוק משמש כמכניזם להתחמקות מפגיעת טפילים (כינים, קרציות, פרעושים, זבובים ויתושים). במהלך 2011 ערכנו (גלעד פרידמן, פרופ' עדו יצחקי, פרופ' יוסי לשם וד"ר קוסטה מומצ'וגלו) בדיקות וניתוחים שונים הנוגעים להשערה זו. סרקנו תחת המיקרוסקופ את תכולתם הפנימית של כ-80 קינים, וביצענו גם בדיקות על הגוזלים עצמם. במאמר שפורסם בכתב עת מדעי כתבנו כי מכיוון שלא מצאנו כמויות משמעותיות של טפילים בקינים, ניתן להניח כי השערה זו פחות מתאימה מקודמתה עבור העקבים והחיוויאים המקננים ביהודה.
נמשיך לעקוב אחר תהליך הקינון והדגירה בעדכונים הבאים.
גלעד פרידמן, חוקר עופות דורסים - אוניברסיטת תל אביבלכתבות נוספות בנושא צפרות