במהלך חייו, עץ בודד אחד מצליח ללכוד ולקבע פחמן דו-חמצני (CO2) בכמות השווה לפליטת מכונית משפחתית שנוסעת 20,000 ק"מ. קיראו את המשפט הזה שוב, רק כדי להפנים היטב את העובדה המדהימה הזו.
וזה הזמן לעוד עובדה מטלטלת: מסתבר שקיץ 2024 היה הקיץ החם ביותר באירופה מאז תחילת המדידות, אי אז בשנת 1850.
איך שתי העובדות הללו מתחברות יחד? מיד נגיע לכך.
ד"ר דורון מרקל, המדען הראשי של קק"ל מסביר כי השינוי האקלימי, המכונה גם "ההתחממות הגלובלית", הוא עובדה מדעית המקובלת על רוב מוחלט של מדעני העולם. בהקשר זה, כדאי להכיר את הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC). זהו פורום של מאות מדענים מובילים אשר מונה ע"י האו"ם לעסוק בהערכת שינוי האקלים שהתרחש בשנים האחרונות, בהערכת השינוי הצפוי עד תום המאה ה-21 והאמצעים להתמודדות עם השינוי הצפוי.
"הדו"חות של ה-IPCC לא מותירים ספק שמדובר במשבר עולמי שמסכן את האנושות כולה", אומר מרקל. "הדו"חות גם מסבירים שהגורם העיקרי לשינויי האקלים הוא עליית ריכוז גזי החממה באטמוספירה, ובעיקר CO2 (פחמן דו-חמצני), אשר ריכוזו עלה תוך 50 שנה מ-315 ppm (חלקי מיליון) ב-1970 ל-408 ppm ב-2019. זהו ריכוז שלא היה קיים מזה מיליוני שנים".
זה לא סוד שעליית ריכוז ה- CO2 נובעת מהעובדה שהחל מהמהפכה התעשייתית במאה ה-19 האנושות משתמשת בדלק פוסילי (קרוי גם דלק מאובנים, וכולל פחם, פצלי שמן ונפט על כל נגזרותיו) כדי לייצר אנרגיה. שריפת הדלק הפוסילי – שהוא למעשה חומר אורגני – היא ריאקציית "נשימה" ההפוכה לריאקציית הפוטוסינתזה, שבה נצרכים חומר אורגני וחמצן ונפלטים CO2 ומים.
חובבי טריוויה? תתכוננו לזה...
כיום, מדי שנה משתחררים לאטמוספירה של כדור הארץ כ-10.5 מיליארד טונות של פחמן. השאלה הגדולה היא כמה נקלטים חזרה? ובכן, מדובר בסך הכל ב-5.6 מיליארד טונות. מתוכם, 3.1 ביערות ו-2.5 באוקיינוסים.
ובדיוק כמו בבנק, כאשר מוציאים יותר ומקבלים פחות – נכנסים למינוס. והמינוס הזה הוא חדשות רעות לחיים על פני כדור הארץ. וכך, המשמעות היא עלייה מתמדת של ריכוז ה-CO2 באטמוספירה.
ומסיבה זו, המשימה החשובה ביותר במסגרת ההתמודדות עם שינויי האקלים היא הפחתת פליטות ה- CO2 וקליטת ה- CO2 מהאטמוספירה.
אז בואו נתחיל מהאוקיינוסים – מסתבר שקיבוע הפחמן באוקיינוסים אינו ניתן לשינוי בפעילות או התערבות של האדם. ומה באשר ליערות? כאן יש כבר חדשות טובות יותר: קיבוע הפחמן בהם, בזכות פעילות הפוטוסינתזה של העצים, דווקא כן תלוי בכמות היערות בכדור הארץ ובשרידותם.
ועבור מי שזקוק לרענון קצר של הזיכרון משיעורי הטבע: בתהליך הפוטוסינתיזה, הצמח קולט מים, אור ופחמן דו-חמצני, ומהם הוא מייצר סוכר ופולט חמצן. וחמצן, כמו שכולנו יודעים היטב, הוא חיוני לקיום החיים בכדור הארץ. הנה, סגרנו מעגל.
מכל הסיבות הללו, היערות מהווים את אחד הכלים המרכזיים של האנושות לקליטת ה- CO2 וויסות ריכוזו באטמוספירה כתשובה מרכזית לשינויי האקלים. כך למשל, תוכניות לנטיעת יערות מאסיבית בהודו, סין, אפריקה ואוסטרליה מקודמות כיום כמענה למשבר האקלים.
מטרה אחת – שלוש דרכים
"ראוי שכל תוכנית בנושא שינויי האקלים תכלול שלושה מרכיבים", מציין מרקל. "הראשונה היא הפחתת פליטות וקיבוע פחמן (Mitigation), השנייה היא היערכות לשינויי האקלים הצפויים (Adaptation), והשלישית היא חינוך ומחקר (Education)".
כגוף משמעותי בישראל בתחום הסביבה, קק"ל מובילה מהלך להתמודדות עם שינויי האקלים ופועלת בשלושת התחומים הללו, כאשר הפעילות העיקרית בתחום ה-Mitigation. באופן זה, שימור היערות בישראל ופיתוחם מקדם את קליטת הפחמן וקיבועו. בנוסף, קק"ל פעילה בתחום האנרגיה המתחדשת בהקשר של הצבת פאנלים סולריים במאגרי המים שבנתה ובקידום מחקר ופיתוח לאגירת אנרגיה מתחדשת.
אבל קק"ל פועלת גם בתחום ה-Adaptation, מה שאומר התאמת היער לשינויי האקלים הצפויים. "אנו אף פועלים לשימור בתי גידול לחים הנמצאים בסכנת ייבוש, לאור הבצורות והירידה הרב שנתית בכמות הגשם, בעיקר בצפון ישראל", אומר מרקל. ולהשלמת התמונה, קק"ל פועלת גם בתחום החינוך, לטובת קידום תוכניות חינוך ומו"פ ייעודי בנושא משבר האקלים.
הנקודה הישראלית
והנה עוד עובדה מרתקת: בישראל, היערות הם הכלי היחיד שקולט CO2. הסיבה: בניגוד לאוקיינוסים הגדולים, חלקו המזרחי הים התיכון דווקא פולט CO2 במקום לקלוט אותו.
אבל עם כל הכבוד ליערות בישראל, כמות הפחמן שהם קולטים לא נמוך ביחס לפליטות? "אמנם כמות הפחמן שנפלט בישראל ממכוניות ותעשייה גבוה משמעותית מזה שנקלט על ידי היערות, אך על המדינה לפעול במקביל להפחתת הפליטות מצד אחד, ולשימור ואף הגדלת הקליטה של הפחמן ביערות מצד שני".
איך עושים זאת? "אחת הדוגמאות הבולטות מתרחשת ביער יתיר שבנגב. שם מתקיים ניטור ומחקר רב שנים של קבוצת המחקר ממכון ויצמן בראשות פרופ' דן יקיר, חתן פרס ישראל. ממצאי המחקרים של פרופ' יקיר מראים כי היער הנטוע ביתיר מקבע פחמן נטו (קליטת פחמן לפוטוסינתזה פחות פליטת הפחמן בנשימה) בכמות של 220 טונות פחמן לקמ"ר, ואילו היער בביריה, מקבע כ-380 טון פחמן לקמ"ר. אבל הנתון המדהים יותר הוא שקצב קיבוע נטו זה, בין 220 ל-380 טונות לקמ"ר, דומה לקצב הקיבוע נטו של היערות הממוזגים האירופאים".
איך אתה מסביר את זה? "מהסיבה הפשוטה שיערות אלו קולטים אמנם יותר פחמן לפוטוסינתזה, אבל מצד שני - גם פולטים יותר פחמן בתהליך ה'נשימה' בלילה ובחורף".
כך או אחרת, מחקריו של פרופ' יקיר מראים שתהליך הקירור הפנימי, שנלמד במחקריו ביער יתיר, יכול דווקא להביא ביערות גדולים למשיכת אוויר קר ולח ולגרום לשינוי חיובי באקלים. ומסיבה זו, היערות בישראל, באקלים מדברי-למחצה, יכולים לשמש דוגמה לייעור דומה באפריקה ובאוסטרליה, בשטחים גדולים בהרבה, שיכולים להביא לקיבוע פחמן אטמוספירי משמעותי שישנה את המאזן הגלובלי הנוכחי.
עץ החיים: המפתח להצלת המין האנושי
ואם נסכם את כל התיאוריות והדוגמאות הללו בכמה מילים, ניתן לומר שנכון - עצים ויערות לא יעצרו את משבר האקלים, אך הם בהחלט יכולים להאט, לסייע ולשחק תפקיד חשוב במאבק החשוב הזה. אין ספק שפעילות הפוטוסינתזה של העצים והיערות, היא עדיין הכלי היעיל ביותר של האנושות לקליטה וקיבוע של CO2, ובישראל - זהו כמעט הכלי היחיד.
"מדהים לחשוב על זה: אותה ריאקציה פשוטה לכאורה של פוטוסינתזה, אשר קולטת CO2 אטמוספירי ומים ומייצרת חומר אורגני וחמצן, הביאה להתפתחות אבולוציונית של חיים נושמי חמצן, כולל האדם. נראה, שדווקא אותה ריאקציה בדיוק - יכולה להיות המפתח להצלת המין האנושי מהמשבר האקלימי", מסכם מרקל.
• הכתבה מבוססת על מאמר מאת ד"ר דורון מרקל, המדען הראשי, קק"ל
צילום: אלכס קולומויסקי - קק''ל