שלוליות חורף הן בית גידול מיוחד במינו, שהיו נפוצות בעבר ברחבי ישראל. בכל חורף הן מתמלאות במים, ובקיץ המים נעלמים. לא כל אחד יכול להסתגל ל"חוק השלולית" הנוקשה. יצורי שלולית אמיתיים, שהם בדרך כלל בעלי חיים זעירים ופרוקי רגליים, נאלצים למצוא מנגנונים שיעזרו להם לעבור את הקיץ בשלום. בניגוד לדובים, הם נכנסים לתרדמה עמוקה דווקא בקיץ, כשקליפה עבה מגינה על גופם מפני החום והיובש. כשמגיע החורף, הם מתעוררים ומשלימים במהירות את פעולות החיים והרבייה, לפני שהשלולית מתייבשת.
שלוליות החורף במישור החוף משמשות אתרי ריבוי חשובים לחמישה מבין שמונת מיני הדו-חיים בישראל - צפרדע הנחלים, חפרית מצויה, קרפדה ירוקה, טריטון הפסים ואילנית מצויה. קיומם של הטריטון והחפרית מותנה בקיום בריכות חורף ופחות במקורות מים קבועים.
בעבר היו פזורות ברחבי ישראל מאות שלוליות חורף. הן שימשו בדרך כלל להשקיית עדרים ומקור מים לגידולים חקלאיים עונתיים. כמעט כל השלוליות אבדו ואינן. חלקן נעלמו בגלל ניקוז שטחי ביצה, ואחרות שילמו את המחיר על בניין הארץ. קרקורי הזכרים של הצפרדעים והקרפדות, שהיו חלק בלתי נפרד מקולות הלילה של ישראל, נדמו כמעט לגמרי. מצב זה מעמיד את אוכלוסיות הדו-חיים בישראל, הזקוקים למים כדי להתרבות, בסכנה קיומית.
לשלוליות החורף תפקידים אקולוגיים נוספים. הן מסייעות להחדרת מים נקיים לאקוויפרים ומשמשות סמן לאיכות תנאי הסביבה. השלוליות נמצאות במקומות הנמוכים בסביבה והן קולטות אליהן את מי הנגר. בדיקת איכות המים בשלולית עשויה לגלות מידע רב על המצב האקולוגי שמסביבן.
בסמוך לקיבוץ עין צורים, בין קריית מלאכי לאשקלון, סייעה קק"ל להשיב לתחייה את שלולית החורף הנכחדת שבמועצה האזורית שפיר. בחודש מאי 2012 נערך טקס לציון שובה לחיים של שלולית שפיר, שלולית חורף גדולה שצפויה להחזיק את מימיה לפחות עד תחילת יולי.