מניעת פריחה בעצי זית באמצעות התכשיר Mefluidide

מאת:
סוהיל זיידן, אגף הייעור, קרן קימת לישראל, sohilz@kkl.org.il
עדי נעלי, מרחב מרכז, קרן קימת לישראל
בני אבידן, המכון לעצי פרי וצמחי נוי, מרכז וולקני, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בית-דגן
אביגיל הלר, המחלקה להנדסת הצומח, גננות ונוף, שה"מ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בית-דגן
יונתן דישי ושי מלר, המחלקה לאדריכלות נוף, מדרשת רופין

הזית התרבותי (L. Olea europaea) נפוץ כגידול חקלאי במדינות אגן הים-התיכון ומהווה רכיב בעל חשיבות לתוצר הגולמי שלהן. כגידול ים-תיכוני העץ מותאם לתנאי קרקע ואקלים מקומי, עמיד לעקות מים, מלח וגיר ובעל יכולת הישרדות גבוהה מאוד. תכונות אלה וכן מראהו הנאה והמורשת התרבותית שהזית מייצג תרמו להתבססות העץ בנוף הארץ גם כעץ נוי בשטחים מיושבים וגם ביער ובחורש.

אולם, הכרת עץ הזית כמין אלרגני גורמת כיום התנגדות לנטיעתו ביישובים ובסביבתם. נוסף על כך, הזיתים, אם אינם נמסקים, נושרים ומהווים באזורים בנויים מקור ללכלוך ומטרד סביבתי.

בעבר, נבחן השימוש בתכשירי ג'יברלין למניעת פריחה ולפגיעה ביכולת החנטה של עצי זית. זאת, בהצלחה חלקית בלבד, בשל קשיים בקביעת המינון והמועד המדויקים הדרושים להשגת התוצאות הרצויות.
במאמר זה מוצגות תוצאות ראשוניות של ניסויים ביישום החומר Mefluidide ("אֶמבארק") למניעת פריחה בזית. מטרות הניסוי היו בחינת מועדים ושיטות יישום במניעה או בהפחתה של פריחה וחנטה בעצי זית. תוצאות הניסוי העלו, כי לריסוס עצי הזית בתכשיר בריכוז של 0.2%, במועד אחד או בשני מועדים, יש השפעה רצויה ביותר על הפחתת הפריחה והקטנת מספר הפירות.

להורדת המאמר המלא