מאת: מני בן-חור, המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה, מרכז וולקני, בית דגן meni@volcani.agri.gov.il
הידע הקיים על היכולת של סלעים לספק מים לצמח ולהוות בית גידול לצמחים הוא מוגבל. מטרת עבודה זו היתה ללמוד את השפעת התכונות הפיסיקליות וההידראוליות של הסלע על התפתחות הצומח הטבעי. הסלעים חולקו לשלושה סוגים: סלע קשה, סלע רך וסלע נקבובי. דגימות נלקחו מהחלק הפנימי של כל סוג סלע, ונקבעו התכונות הפיסיקליות שלהן ותכולת השורשים בהן. בסלע הקשה, הנקבובי והרך, הצפיפות הגושית היתה 2.24, 1.43 ו-1.27 ג'/סמ"ק, בהתאמה, ואחוז נפח הנקבובים היה 17%, 47.1% ו-52.9%, בהתאמה.
ערכי החדירות, כושר אגירת מים בסלע וזמינותם לצמח היו הגבוהים ביותר בסלע הרך והנמוכים ביותר בסלע הקשה. שני סוגי נקבובים עיקריים נמצאו בסלע הרך ובסלע הנקבובי:
1) מקרו-נקבובים – סדקים דקים שנוצרו מבליה של הסלע והם מחזיקים מים במתח <4 אטמוספרות.
2) מיקרו-נקבובים, שנוצרים בהתגבשות של המינרלים בסלע, והם בעלי כושר תאחיזה רב (>15 אטמוספרות). בסלע הקשה נמצאו רק מיקרו-נקבובים.
ברמת הנדיב נמצא, שהתפתחות השורשים באזור סלעי נעשית על פי שני מודלים עיקריים:
1) התפתחות שורשים בתוך כלל נפח הסלע, כאשר שיעור התפתחותם נקבע על פי מצב המים וחומרי ההזנה שבו. מודל זה אופייני בסלעים בעלי חוזק מכני קטן, כגון חוואר וחוואר טופי.
2) התפתחות שורשים בסדקים גדולים ובחללים קארסטיים האופייניים לסלעים קשים, כגון גיר ודולומיט. במקרה זה, התפתחות השורשים מוגבלת לחללים אלו.
למאמר המלא