שיקום מעיינות ביערות קק"ל
ביערות קק"ל נובעים למעלה מ-200 מעיינות. למעיינות יש חשיבות הידרולוגית - כאתרי נביעה של מקורות מים טבעיים, אקולוגית - כבתי גידול מימיים המקיימים מגוון ביולוגי ייחודי שמצוי בסכנת הכחדה, תרבותית – כאתרי תיירות ונופש המושכים קהל רב של מטיילים ונופשים, וכאתרי מורשת – המספרים את ההיסטוריה של הארץ היבשה והישענות תושביה על המים.
רב המעיינות ביערות קטנים ועונתיים. המעיינות הקטנים חשובים מאד לשמירת טבע מכיוון שהם מספקים מקורות מים חיוניים לבעלי חיים הנסמכים על המים. בנוסף, יש ביערות קק"ל גם מעיינות גדולים המקיימים קטעי נחל בעלי זרימה איתנה לאורך הקיץ, ומושכים מטיילים ונופשים רבים.
כל המעיינות בישראל נפגעים מפעילות האדם. מי המעיינות מדלדלים ומתפיסה ושאיבה של המים לחקלאות, המעיינות נרמסים ומזדהמים מרעיית בקר, וסובלים מפיתוח תשתיות ויישובים בקרבת מקורות המים. בנוסף, מעיינות רבים מושפעים מעומס המבקרים המשכשכים במים, וערכי הטבע עלולים להיפגע מפיתוח שלא מאזן בין צורכי הטבע לצורכי המטיילים.
יחידת המדען הראשי בקק"ל מובילה תהליכים לתכנון, שיקום, וממשק של המעיינות ביערות קק"ל. עבודה זו מגבשת עקרונות וכלים לשיקום ושימור ערכי הטבע הייחודיים במעיינות, לצד הסדרת המרחב סביב מקורות המים לטובת הנאת המטיילים ובטיחותם.