העוף הגדול הזה מחבב אתרי קינון בשטחים מוצפים, הוא מסוגל לנדוד גם בשעות הלילה (בניגוד לעופות גדולים אחרים), והוא גם טיפוס משפחתי מאוד - שמקיים זוגיות יציבה וארוכת-טווח. אנחנו מדברים על אחד העופות המרשימים שחולפים בשמי הארץ בעונות הנדידה – העגור האפור. הוא אפילו זכה למצפור על שמו: "מצפור העגורים", בלב פארק אגמון החולה. בקיצור, עוף עם כבוד, שמושך אליו המוני מטיילים, חובבי טבע וצפרות בעונת הנדידה. למעשה גם מי שאינם מגיעים לאגמון, יכולים עדיין לצפות בעגורים בלייב, בזכות מצלמת שידור חי שמוצבת במצפור. סטאר אמיתי.
העגורים מצביעים בכנפיים: אפריקה – Out, ארץ הקודש – In
וכמו בכל סיפור, תמיד יש "אבל". כי העגורים, שהם חובבי גרעינים, שורשים ופקעות בשדות פתוחים ובשטחי חקלאות, רואים את עמק החולה כמזנון בופה ענקי. פשוט הושט כנף וגע בם.
וכאשר מדובר בעמק שמעליו חולפים מדי שנה כחצי מיליארד עופות נודדים, שבהם למעלה מ-100 אלף עגורים – יש לנו בעיה. במיוחד כשרבים מהם מגיעים כדי להישאר, וזונחים את התוכניות להמשיך לאפריקה. למה? בזכות שפע של מים, מזון - ובעיקר בגלל שינויי אקלים וצמצום בתי גידול שיוצרים תנאים פחות טובים באפריקה - ותנאים יותר טובים כאן.
התוצאה: עגורים רבים הבינו שעמק החולה קורץ להם יותר מאפריקה הרחוקה, וחלקם החליטו: אפריקה – Out, ארץ הקודש – In. וכך, בכ-20 השנים האחרונות, עלה מדי שנה מספר העגורים החורפים בעמק. ואנחנו לא מדברים על עשרות או מאות, אלא על עשרות אלפים. אז נכון, זה נראה פוטוגני וזה תמיד מרגש לפגוש בעלי חיים בטבע, אבל החקלאים היו הרבה פחות מרוצים, ובצדק: העגורים פשטו על שדותיהם, הפכו את האדמה, זללו זרעים שזה עתה נשתלו והרסו יבולים רבים.
שיטת המקל והגזר (או: שיטת תותחי הגז והתירס)
כדי להתמודד עם התופעה, קק"ל הקימה באגמון החולה תחנת האכלה ייעודית לעגורים, שבה הם זוכים למנות גדושות של תירס. ההאכלות הללו מתחילות רק באמצע דצמבר, לאחר שהעגורים שכן החליטו לנדוד – עזבו את האזור. זאת כדי לא ליצור עבור התיירים המתלבטים סיבה נוספת להישאר כאן.
כך או אחרת, חלוקת התירס היתה ה"גזר". ובאשר ל"מקל"? זה הזמן להכיר את ה"מגרשים" – אנשים שתפקידם לנסוע ברכבי שטח ברחבי השדות החקלאיים, ולהבריח את העגורים שלא מתמסרים להאכלת התירס. ההברחה הזו נעשתה באמצעים פשוטים. הכי לואו-טק שיש: נפנוף בדגלים גדולים, סנוור באמצעות מראות וגם יצירת רעש בלתי נסבל באמצעות סירנות ותותחי גז אימתניים.
כל ה"טוב" הזה דרש מדי שנה יותר ויותר כוח אדם – ועלות ה"מגרשים" הגיעה למיליוני שקלים בכל חורף. אבל בעיה חמורה יותר היתה המפגע האקולוגי שיוצרים מפגעי הרעש. אלו מרחיקים מהאזור את כלל בעלי חיים שזהו בית הגידול שלהם, והרעש מטריד במיוחד גם את תושבי האזור האנושיים ואת המטיילים שבו להתענג על נופי העמק הפסטורליים.
שדות הלייזר
לפני שלוש עונות, הובילה "כנפי קק"ל" של יחידת המדען הראשי, פתרון חדשני, מתקדם ואקולוגי: הרחקת עגורים באמצעות קרני לייזר. את הפרויקט החדשני הגה ומוביל ירון צ'רקה, הצפר הראשי של קק"ל. אבל לפני שאתם מזדעקים ומדמיינים עגורים נצלים על קרני לייזר – כדאי לדעת שמדובר בפתרון שהוא לא רק ידידותי לסביבה, אלא גם ידידותי לעגורים.
"אנחנו הרי במאה ה-21, אז חשבנו: זה הזמן לנסות פתרון חכם יותר", אומר צ'רקה. "והפתרון הזה הוא תותח לייזר שנשלט מרחוק, מתוך חדר שליטה ובקרה. קרן הלייזר, שמכסה שטחים נרחבים מאוד, יוצרת כתמי אור בוהקים ש'רצים' לכיוון העגורים ומבהילים אותם. וכל זה, בלי רעש ובלי פגיעה בסביבה. זהו פתרון זול בהרבה וגם ממוקד – אתה מרחיק את העגורים בלבד, בפעולה 'כירורגית' ונקודתית. בהתחלה, החקלאיים היו מעט סקפטיים, אך הוכחנו שזה עובד".
מעבר להצלחה שנרשמה, היופי בשיטה הזו הוא שמעונה לעונה, הדברים משתכללים ומתייעלים. כך למשל, במערכת מוטמעות מצלמה מתקדמת ובינה מלאכותית שמזהה באופן אוטומטי שמדובר בעגורים ולא בבעלי כנף אחרים. וכך, המצלמה סורקת את השטח ב-360 מעלות, והבינה המלאכותית "יודעת" שהעוף הגדול שניצב בשדה הוא עגור ולא שקנאי למשל. "השאיפה היא שבהמשך המערכת תעבוד ללא מגע יד אדם, שהכל יתבצע באופן אוטומטי", מוסיף צ'רקה.
אין ספק כי הפתרון היצירתי הזה מביא אל קדמת הבמה את העקרון של "כולם מרוויחים": החקלאות, הטבע והתיירות באזור.