מאת: לירון אמדור וחיים צבן, צנובר יועצים רחוב כורזין 1, גבעתיים 53583 liron_am@zenovar.com
הייעור המשקי מוגדר כנטיעת עצי יער בקרקעות חקלאיות למטרות כלכליות של תפוקת עץ ומוצרים נוספים. עבודה זו בוחנת את הכדאיות הכלכלית, התרומות הציבוריות והאפשרויות המוסדיות לפיתוח הייעור המשקי בישראל.
הייעור המשקי הוא אמצעי אפשרי לעידוד העיבוד החקלאי בקרקעות חקלאיות נטושות (המהוות כ-17% מהקרקע החקלאית בישראל כיום). הוא אינו דורש תשומות חקלאיות רבות, ונחשב "אלטרנטיבה מינימאלית לעיבוד חקלאי". המוצרים העיקריים של הייעור המשקי הם: עצה, דבש (המופק מפרחי העצים) ונופש. איקליפטוס הוא מין הנטיעה המרכזי בייעור המשקי בישראל, בתנאי בעל.
על-פי בדיקתנו, הערך הכלכלי של הייעור המשקי בישראל אינו גבוה, ונע בין 19$ לדונם בשנה (ערך נוכחי נקי, 3% ריבית) בתנאי אקלים מועדפים, ל-1.9$ לדונם בשנה בתנאים פחות טובים.
ליער המשקי יש יתרונות סביבתיים ובמדינות רבות נטיעתו נתמכת על-ידי הממשלה. בישראל, יש לו גם חסרונות, מכיוון שחלק מהציבור הישראלי רואה באיקליפטוס מין זר לצמחייה המקומית, שעדיף שלא לעודד את נטיעתו. יתר על כן, קרקע חקלאית היא משאב נדיר בישראל ויש להגן עליה למטרת עיבוד חקלאי בעתיד. הייעור המשקי הוא שימוש קרקע כמעט בלתי הפיך, שכן עקירת איקליפטוסים מסובכת ויקרה. אפשר להציע שימושים אחרים, הפיכים, לקרקע בלתי מעובדת, כגון גידולי שדה או מטעי זיתים בבעל.
להורדת המאמר המלא