יו"ר קק"ל, יפעת עובדיה לוסקי: "מי שהביט, ראה היטב שבשביעי לאוקטובר היו המון נשים, בין אלו שהתייצבו ללא פקודה. אותן, את הנשים הגיבורות האלו, באנו להוקיר היום. את הנשים שנלחמו כדי להחזיק את הדלת של הממ"ד, את הרבש"ציות האמיצות, את הלוחמות והשוטרות את הרופאות והחובשות שהצילו מאות חיי אדם. שלא נכנעו לפחד, שלא עצרו לנוח, שגילו תושייה ופעלו ללא היסוס. כל אחת וכוחות העל שלה. גיבורות ציוניות, כאן לידנו. בשר ודם. אנחנו מצדיעים לגיבורות בצורה מיוחדת. לא הצבנו כאן פסל או אבן דוממת. סללנו דרך. כי הגיבורות של השבעה באוקטובר הן חלק מדרך ארוכה, שמתחילה הרבה לפנינו – ותימשך הרבה אחרינו״.
האירוע המיוחד, שאותו הנחתה לינור אברג'יל, הוקיר את גבורתן של 20 נשים שהגיעו להשתתף בו.
נורית כהן, מתנדבת זק״א: ״אני וחברותי בזק״א כולנו היינו בעוטף ועסקנו באיסוף הגופות. כל שובל של דם, כל חור ברצפה סיפר לנו סיפור, של ירי, של השלכת רימון. עבדנו ימים כלילות לאסוף את כל הגופות והממצאים. אני רואה חיבור בין הנשיות, הלידה, התקומה, הנטיעה - להיות חזק ולא לוותר, אנחנו כאן כדי להישאר״.
רפ״ק מורן טדגי: ״שוטרי משטרת ישראל עמדו בשבת השחורה כחומה בצורה. 59 שוטרים אינם עוד עמנו. ידעתי שזה הרגע לתת את כל כולי. רימון אחר רימון, ירי אר-פי-ג’י שקולם עדיין מהדהד באוזניי. אבל ידענו דבר אחד: נחרף נפשנו אבל מכאן הם לא יוצאים. נגן על העיר אופקים. מי ייתן שנדע ימים של שלום וביטחון בארצנו״.
טלי חדד: ״הבן שלי איתמר יצא ונלחם כי ידע שזו המטרה לשמור על הבית על ארץ ישראל שלו. לקח את נשקו ויצא לקול היריות. הוא יצא עם הנשק ואני יצאתי בעקבותיו. זה הבן שלי אחרי הכל. שמענו קרב גדול וראינו שיירה של מחבלים צועדת. ראיתי פצועים והרוגים והחלטתי לרוץ ולהביא את הרכב מהבית ולהוציא פצועים. הפצוע הראשון היה איתמר שלי. לקחתי אותו ואמרתי לו: אמא לא באה איתך לבית החולים, אני חוזרת לאסוף עוד פצועים ואתה תהיה גיבור. כך אספתי עוד 12 פצועים. איתמר ספג ארבעה קליעים אבל הוא יצא מהתופת. עם ישראל חי״.
נשים המעוניינות להעלות את סיפורן לאתר קק"ל מוזמנות ליצור עמנו קשר במייל tamarl@kkl.org.il