”אות זיכרון" להנצחת חללי חרבות ברזל

קרן קימת לישראל בחרה להנציח באופן אישי את זכרם של סרן עדן נימרי ז"ל - בתה של שרון נימרי מהימנותא, וסרן אושרי משה בוצחק ז"ל - בנו של אייל בוצחק מקק"ל מרחב צפון.

לוגו קק"ל בפונט מכתבי ידם של סרן אושרי משה בוצחק ז"ל וסרן עדן נמרי ז"ל

סיפורם של עדן ואושרי ז"ל כפי שהועברו ע"י הוריהם:

אושרי משה בוצחק ז"ל
בנם הבכור של רעות ואייל. נולד ביום ז' באדר תשס"א (1.3.2001) בשכונת קריית שמואל שבחיפה.
אח גדול להראל, טליה, נבו, חגי וצאלה. אושרי גדל והתחנך בחיפה, למד בבית ספר יסודי בשכונתו ובישיבה התיכונית "פרחי אהרון".

כנער, שימש כמדריך בתנועת הנוער "עזרא" ובמקביל שימש כחונך לילד עם צרכים מיוחדים. הוא אימץ את האמירה של יוסף טרומפלדור: "אם אין גלגל, אני גלגל", ובכל תחנה בחייו ביקש לתת מעצמו כדי להוסיף חסד ונתינה לסביבתו והכלה של עם ישראל על כל גווניו.

עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית החל ללמוד בישיבת ההסדר "טפחות" שבגליל המערבי. ב-12.11.2020 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הנח"ל. אחרי תקופה כלוחם וכמפקד זוטר יצא לקצונה ושימש כמפקד צוות בסיירת הנח"ל. הוא היה מפקד נערץ, כזה שחייליו ראו בו מודל לחיקוי גם כשהגיעו מעולמות תוכן שונים.

כאיש של אנשים, שאהבת האדם נטועה בו, השכיל למצוא את נקודות החיבור בין כולם וידע לקרב אנשים זה לזה ולגשר על פערי אמונה, על דעות פוליטיות ועל תפיסות עולם. הענווה שבו התבטאה בנפש פנימית שידעה להכיר את גבולות יכולותיו וחוכמתו, להקשיב ולשמוע את האחר, ולהבין שהוא אינו מרכז העולם. הצניעות שהשתקפה ממנו באה לידי ביטוי בהעלמה של איכויותיו השונות מעיניהם של אחרים, זאת, מבלי לוותר על זהותו האישית, על עקרונותיו ועל ערכיו. היו שהמשילו אותו למפקד בצבא דוד המלך - גיבור המונע מתוך אמונה, תורה, עוז וגבורה. הם העידו כי תמיד ראה את עולם הכלל לפני עולם הפרט.

בפנקסיו האישיים נהג לכתוב את מחשבותיו ורגשותיו, ובין היתר כתב: "לבוא בענווה ממקום לימודו, ללמוד שם בכל מקום וזמן, אפשר ללמוד מכל אחד גם אם אנחנו לא מתחברים אליו. בכל אדם יש משהו ייחודי שכדאי ללמוד ממנו, רק צריך למצוא אותו ובשביל זה צריך להיות סובלני ומכיל לכולם. מודה, זה קשה..."

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל, בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה. בבוקר זה חדרו לישראל אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על ְמַבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. המחבלים גם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים, החריבו, בזזו, והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אושרי וחייליו לקחו חלק בלחימה ביישובי עוטף עזה. עם סיום טיהור היישובים, הם ערכו הכנות ואימונים לשלב הלחימה הקרקעית ברצועת עזה. לפני הכניסה לרצועה התארס אושרי לרביד, בת זוגו מזה כחמש שנים, אותה הכיר כשהיו מדריכים בתנועת הנוער. מועד נישואיהם נקבע ליום ד' בתמוז תשפ"ד 10/7/2024. זמן קצר לאחר אירוסיהם, החל התמרון הקרקעי כאשר במסגרתו הוביל אושרי את חייליו במשך ימים ארוכים של לחימה אינטנסיבית בשטח הרצועה.

בשבת, י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023), יצא הצוות למשימת טיהור בתים בשכונת דרג' תופאח בעיר עזה. לקראת כניסה לאחד הבתים, אושרי הבחין בשלושה מחבלים שעסקו בהטמנת מטענים והבין שנדרשת פעולה מהירה שתפתיע אותם, אחרת הבית יקרוס על חייליו. בהרואיות ובמסירות נפש, נכנס בראש הכוח והחל לירות לעבר המחבלים, פגע באחד מהם ונפגע בעצמו מהאש שנורתה לכיוונו. בעודו פצוע, בלם ברגלו רימון שהושלך לעבר אחד מחייליו. החייל ניצל, אך אושרי לא שרד ומת מפצעיו.

בסריקה שנערכה במבנה לאחר מכן נמצאו שני מטעני חבלה שהיו מתוזמנים לפיצוץ והפעלה מרחוק, כפי שחשד. סגן אושרי משה בוצחק נפל בקרב ביום י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023). בן עשרים ושתיים וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

אימו, רעות, ספדה לו: "היית ערבוב של הגשמיות והרוחניות. ידעת ליהנות ממה שיש ולעשות את זה בחיוך ועם המון אהבה לסובבים אותך, ובמקביל ידעת להתעמק, לחפור בקושי ולפרק אותו עם עצמך, ולהוציא מזה מילים. עשית הכול בשקט, בצנעה, בלי טיפת גאווה, היית זה שמאחורי הקלעים, מחבר את הקרעים ויוצר שלמות...

החיוך שלך, מרגע שנולדת, לא ירד לך מהשפתיים. חיוך שכבש כל אדם ופיזר קסם אישי והילה. אין משהו שהחיוך שלך לא יכול להמיס, אפילו כשקשה, לא נשברים, מחייכים ומתוך החיוך מגיעה השלווה כי לא כל דבר שצריך לעשות אנחנו רוצים לעשות, אבל אנחנו כאן השליחים ומישהו צריך לעשות את העבודה. ואז 'כשאין גלגל אני גלגל' ואז עשית, כל דבר, כל תפקיד, מה שיקדם לביצוע המשימה".

ספד אביו אייל: "אושרי שלי – בננו בכורנו, מאור עיני ועטרת ראשנו עלה בסערה השמיימה ממש כפשוטו. גיבור ישראל וקדוש ישראל. ללא כאב או ייסורים, עלה ישירות להיות צמוד לכיסא הכבוד. ילד שלי אהוב ליבי – מפקד נערץ על חייליו ופקודיו. כמה דאגת 'לילדים' שלך, לחיילים שלך – כך כינית אותם. מנהיג מילדות בהנהגה, שקטה שקטה. ענו, ביישן, מלא מלא אבל מלא בצניעות, לא התלונן על כלום כלום בחייו. איזה חיוך ביישני עם גומה מיוחדת. כמה חברים היו לך, כמה הם דאגו לך כולם – כמה פרקי תהלים קראנו לזכותך. כמה כיבוד הורים היה לילד הזה – בכל מצב, גם כשהייתי זעוף עליו כמו אב לבן, וגם כשלא היה נדרש – בכל מקרה היה מתנצל. היה מקפיד להתקשר לסבא וסבתא שלו בכל ערב שבת כל אימת שהסתייע בידו.

מודל לחיקוי לאחיו היקרים, הסתכלו עליו כאילו מסתכלים למרומים – גבוה גבוה לסטנדרט שהצבת. היית לנו פורץ דרך – אמרתי ששבוע שעבר לאמא שאני לא דמיינתי בחלומות הכי גדולים איזה פרי משמעותי יצא לנו.

אני רוצה להתנצל בפניך על הפעמים שהרמתי קול עליך. אני רוצה לבקש סליחה שלא גרמתי לך להרגיש יותר גדול ממה שהיית - ידעתי שאתה לא אוהב את זה. אני רוצה לבקש סליחה שהציפיות שלי היו גבוהות ממך וכל הזמן סימנת רף גבוה יותר... נועדת לגדולות בן שלי, הקב"ה לקח אותך ככפרה על אבדות גדולות ואחרות שהיו יכולות להיות בעם ישראל – אין לי דרך אחרת להסביר טרגדיה זו".

רביד, ארוסתו, ספדה: "הכרנו שני ילדים, הגעת לי בזמן המדויק ביותר ולא הסכמת ללכת. ככל שעבר הזמן גיליתי את האוצר שאתה ולא יכולתי שלא להתאהב... אהבת את החברים שלך לצוות כמו אחים ואת החיילים שלך כמו ילדים... השאיפה למצוינות וטוב הלב שלך פשוט ליוו אותך לאורך כל הדרך... בזכותך הפכתי למי שאני היום".

לזכרו של אושרי הוקם אתר בשם "זוכרים את סרן אושרי משה בוצחק". באתר תמונות, סרטונים וסיפורים מכל תחנות חייו.

סרן אושרי משה בוצחק ז"ל וסרן עדן נימרי ז"ל

עדן נימרי ז"ל
עדן נולדה ביום כ״ה בחשון תשס״א , 23 נובמבר 2000 , גרה במודיעין ונולדה בבית חולים ליס בתל אביב. עדן גדלה בעיר מודיעין, בת אמצעית להוריה, אחות להדר ילידת 1996, ונוגה ילידת 2004. בילדותה למדה עדן בבית הספר יח“ד מודיעין (בית ספר משלב בין דתיים וחילוניים) עד סוף כיתה ט‘, ומשם, בכיתה י‘ עברה לתיכון מו“ר עקב העומס בשחיה (9 אימונים בשבוע) ועקב קירבת תיכון מו“ר לבריכת השחייה ולבית.

עדן שחתה מגיל 6 באגודת ’מכבי פארק המים רעות‘ והייתה שחיינית תחרותית בנבחרת ישראל עד גיל 19. המשחים החזקים שלה היו 100 ו- 200 מטר גב, 200 ו-400 מטר מעורב אישי, וגם משחי ”מים פתוחים“ ל-5 ק“מ ו-10 ק“מ.

עדן היתה תלמידה מצטיינת, למדה בתוכנית בר-אילן, ובתיכון בחרה בלימודים מוגברים של 5 יח‘ בפיזיקה, מתמטיקה, תיאטרון ואנגלית.

עדן רצתה לשרת שירות משמעותי למרות שכל חייה עמלה להשיג קריטריון לספורטאי מצטיין. אך ברגע שהתקבלה לקורס טייס היא פרשה מעולם השחייה בכאב רב למען שירות משמעותי. לאחר מכן, היא עברה ל"רוכב שמיים" בחיל התותחנים שם היתה קצינה מפקדת צוות ביחד עם 4 לוחמות.

ב-7 באוקטובר 2023 כשהיתה יכולה להשתמש בנשק שלה להציל את עצמה, הקריבה את חייה להציל 17 מתוך 29 חיילות (אותן לא הכירה) במיגונית שבמוצב נחל עוז.

ה“ערכים“ של עדן:

בעוז ובענווה: ראש הענף שלה בחיל תותחנים אמר עליה (בטקס נטיעת עץ לזיכרה ב“צאלים“), שעדן הפגינה עוז וענווה - שילוב של גבורה , אומץ, עוצמה וצניעות. הוא הסביר שעוז וענווה אינם שני ניגודים, ושאצל עדן הם היו שלובים זה בזה: "היא היתה בחורה שקטה, צנועה אפילו, נראית קצת שברירית וברגע האמת (בקרב), היא הביאה את העוז שלה לידי ביטוי ברמות שאנחנו לא רואים מאנשים שנראים לנו בימיום חזקים וכל יכולים“.

מפזרת אהבת חינם: מישהו מהלוחמים שהיה עם עדן במסלול רוכ״ש סיפר שבמהלך המלחמה היו לו שעות רבות לחשוב, והוא ניסה לזקק ׳מי היתה עדן׳. הוא סיכם בכך ש- ׳עדן היתה אדם שפיזר אהבת חינם׳. לדוגמא, כשחזרו התצפיתניות החטופות מהשבי, 5 מהן סיפרו על כך שכשהן סיימו קורס והגיעו חדשות למוצב נחל עוז ביום חמישי 5.10 , עדן שלא הכירה אותן (לא היתה מפקדת שלהן, ואפילו לא מאותו החיל) ניגשה אליהן, עודדה אותן, אמרה שכבר נגמר ה- ”דיסטנס“, הראתה להן איפה החדר של רוכ“ש, ואמרה שהן יכולות לפנות אליה בכל מה שהן צריכות.

קבלת החלטות: עדן היתה מתייסרת כשהייתה צריכה לקבל החלטות חשובות כמו בחירת מגמה בביה“ס או תפקיד בצבא וכד'. זה לא היה לה קל. היא לא החליטה כלאחר יד, אלא הייתה מרבה לדבר ולהתייעץ עם חבריה ומשפחתה ואף הייתה מכינה טבלה של בעד/ נגד. אך, מרגע שהיא לקחה החלטה היא היתה ”מתמסרת“ להחלטה ולא עוסקת בחרטות. לדוגמא בגיל 19 כשנפרדה בדמעות מהשחיה שכה אהבה, לטובת שירות משמעותי היא כתבה: ”עם כל הקושי אני שלמה איתה ויודעת שזו ההחלטה הנכונה עבורי“.

לא חוששת מכשלונות: היה לעדן ”עמוד שדרה“ פנימי שאיפשר לה לצלוח ”כשלונות“ ופחות היה חשוב לה ”מה יגידו עליה“. לדוגמא, בתחום השחיה והתחרויות היא התמידה עד גיל 19 על אף המון אכזבות קשיים וכשלונות לאורך הדרך. דוגמא נוספת, כשעדן התמודדה למועצת התלמידים בכיתה ד׳ ו- ה׳, היא לא נבחרה. אך היא לא התייאשה, לא פחדה ולא חשה בושה אלא התמודדה שוב בכיתה ו׳, ואף זכתה להיות יו“ר מועצת התלמידים.

אופטימיות, תמיד בחיוך: עדן השתדלה לראות את הצד החיובי, את חצי הכוס המלאה. ביום שישי ה- 6.10.23 כשהיתה עצובה ודיברה עם החבר שלה על העתיד אמרה לו ”עשית לי מהלימון לימונצ‘לו“. עדן היתה עם חיוך תמידי על פניה וגם כשהיה לה קשה היא שידרה חיוך לעולם. בשחיה עדן היתה מאירה פנים לשחיינים חדשים שהצטרפו מאגודות אחרות ועזרה להם להתאקלם. בכל הקשור לסובלנות וקבלת האחר, עדן למדה רוב השנים בבית ספר יח“ד המשלב בין דתיים וחילוניים אשר מחנך לסובלנות. בצבא מספרים שהיא היתה מתחרה עם חיילים דתיים מי זוכר יותר טוב את נוסח התפילות.

הצבת אתגרים אישיים: עדן שאפה למצוינות לא על מנת להשוויץ ולהראות שהיא מנצחת את האחרים, אלא כדי לשפר את עצמה. לדוגמא, בגיל 5 הגננת סידרה בספריה כרטיסיה ואמרה שמי שיקרא ויחליף 10 ספרים יקבל מדליה של ”תולעת ספרים“ (מקרטון). עדן החליטה ואמרה בבטחון שהיא הולכת להחליף 100 ספרים ולא רק 10, וכך היה. היא שמה זאת למטרה, וכל יום היתה קוראת ספר אחר עד שכשהגיעה ל- 100 ספרים. בשל כך היא קיבלה מדלית זהב אמיתית, והיא היתה מלאה בגאווה על כך שעמדה במשימה שהציבה לעצמה.

חמלה וראיית האחר: הייתה לעדן חמלה רבה לסובבים אותה, היא הייתה מתחברת לאנשים ׳טובים׳ ולא חיפשה קירבה דוקא עם הכוחניים/ ׳מלכי הכיתה׳. היא עזרה לכולם ודאגה תמיד לראות גם את אותם ילדים חסרי הבטחון, ולהעצים אותם. עדן הייתה לוחמת, היא הייתה חומלת, והיו לה חלומות גדולים לעתיד. עדן הייתה מלח הארץ. הנה כמה דוגמאות לכך:

• בבית הספר כשהייתה בכיתה ו‘ יו“ר מועצת תלמידים, בסעיפי התקנון היא כתבה: ״כל חבר מועצה ישמש בהתנהגותו דוגמא לתלמידי בית הספר, חבר המועצה ישמש אוזן קשבת לחבריו ...״
• המורה לחנ“ג בתיכון סיפרה שעדן היתה מסיימת מדידות ריצה בזמן מאד מהיר, ואז, שוטפת פנים ורצה חזרה למגרש לעודד את האחרונות שהתקשו.
• במגמת התיאטרון בתיכון היתה עוזרת ומייעצת לילדים שהיו בקבוצות אחרות.
• בצבא כשהייתה קצינה, הייתה מקרינה אמפטיה ועוזרת לחיילים/ות.
• כך גם ב- 7 באוקטובר 2023 כשהיתה יכולה להשתמש בנשק שלה להציל את עצמה, עדן הקריבה את חייה  במיגונית שבמוצב נחל עוז, על מנת להציל 17 מתוך 29 חיילות (אותן לא הכירה).