פריחה באתרי קק"ל

מועד פריחה: מארס-אפריל

צבעוני ההרים הוא מהפרחים האהובים ביותר על המטיילים בישראל. ששת עלי העטיף שלו יוצרים גביע מושלם, באורך כ-5 ס"מ. צבע עלי העטיף אדום אש, קרקעיתם שחורה כמו לילה ללא ירח ופס צהוב דק מבדיל בין האדום לשחור. אי אפשר גם לטעות בעלים המסולסלים של הצמח, שמספרם אינו עולה על שלושה. הפרח יפה מאוד גם כשהוא סגור, בטרם ייפתח. צבעוני הההרים אינו פורח בדרך כלל בצרורות, אלא בבודדת, אבל כל מציאה שלו היא חוויה.

מועד פריחה: אפריל-מאי.

דרדר גדול פרחים הוא מאותם פרחים שקשה להישאר אדיש ליופיים, מה גם שהוא פורח בסוף האביב ובתחילת הקיץ (אפירל-מאי), כאשר גל הפריחה העיקרי של האביב כבר הסתיים ומסביב הכול צהוב. שלא כמו רוב מיני הדרדר, הוא אינו קוצני. התפרחת שלו צבועה בצבע ורוד עז וקוטרה כארבעה ס"מ. ריכוז נאה של דרדר גדול פרחים נמצא בשלוחת שיירות, בשביל שעולה מאנדרטת מח"ל למשלט 21. כמובן, אפשר למצוא פריחה של הדרדר גם במקומות אחרים בחבל הים תיכוני, בעיקר במקומות שבהם החורש פתוח.

מועד פריחה: נובמבר-מארס

רקפת מצויה היא אולי הצמח המפורסם ביותר בישראל. על פרחיה הענוגים, הצבועים בגוונים שבין לבן לוורוד עז, נכתבו לא מעט שירים ויש גם בנות שנקראות על שמה. עונת הפריחה של הרקפות ארוכה ואת האחרונות שבהן אפשר למצוא גם בחודש מארס, תכונה מרשימה לאור העובדה שראשונות הרקפות במקומות השחונים של הארץ פורחים כבר בדצמבר. ייחודו של הפרח טמון במראהו המיוחד, כאילו הוא מרכין את ראשו. האגדה מספרת ששלמה המלך עיצב את כתרו בדמות רקפת ומשחרב בית המקדש הרכינו הרקפות את ראשיהן לאות עצב, עד עצם היום הזה. 

מועד פריחה: פברואר

רוב חודשי השנה המטיילים כמעט ואינם משגיחים בכליל החורש, עץ קטן המשיר את עליו דמויי הלב בחורף. אבל כאשר מגיע האביב, אי אפשר עוד להתעלם ממנו. העץ מתכסה אלפי פרחים בצבע ורוד עז, שפורצים מכל מקום כמעט – מהענפים הדקים, מהענפים העבים ואפילו מהגזע. כליל החורש פורח בר בפינות לחות בחורש הים תיכוני. קק"ל נוטעת את העץ כדי לגוון ולהוסיף צבע במקומות שונים בארץ.

הפרחים מכילים מיץ חמצמץ וראויים למאכל. יש המעדיפים לקטוף את ניצני הפרחים ולכבוש אותם בחומץ, אבל אנחנו אוהבים אותם בעיקר כשהם על העץ, מוסיפים נוי לנופינו.

מועד פריחה: מארס-מאי

שני אחים תאומים אלה, נמנים עם תכשיטי החורש שלנו. לשניהם פרחים גדולים ופרושים לרווחה - הלוטם המרווני פורח בלבן ואילו אחיו השעיר בסגול. מקבץ אבקנים בצבע צהוב, במרכז כל פרח, משלים את התמונה היפה. שני מיני הלוטם נפוצים מאוד, בעיקר בחורשים הפתוחים ולא תחת הצל הכבד. ותיקי הארץ אולי עוד זוכרים את כינויים העממי "ורד ההרים".

כאשר פוצעים את ראשי הענפים של הלוטם, מופרש ממנו שרף דביק, שנחשב בימי קדם כסם מרפא. אולי זהו הלוט שנזכר במקרא. הרופא היווני דיוסקורידס, שחי במאה ה-1 לספירה, כתב שהיוונים נהגו לשלח את העזים שלהם בשדה שבו צומח לוטם ובערב לאסוף את השרף שנדבק בזקניהם.

מועד פריחה: מארס

איריס שחום צומח באזורים שחונין יחסית, ופרחיו הגדולים, שאורכם כ־10 ס"מ, מרשימים מאוד. לפרח, שצבעו חום-ארגמן, כמעט שחור, שלושה עלי עטיף זקופים ושלושה כפופים. הצמח מתרבה מזרעים אך גם באמצעות קנה השורש שלו, ולכן הוא צומח בקבוצות. לעיתים אפשר למצוא אוכלוסיות בעלות פרחים בהירים יותר, עד פרח צהוב לחלוטין. איריס שחום צומח בר בגלעד ובדרום הגולן, במדבר שומרון, במדבר יהודה ובגבעות גורל.

מועד פריחה: מארס-תחילת אפריל

אירוס הגלבוע מצמיח פרח מרהיב עין, מהגדולים ומהמרשימים שבקבוצת אירוסי ההיכל. קוטר הפרח מגיע ל-10 ס"מ ואף יותר, צבעו סגול-כהה ובמרכז עלי העטיף החיצוניים בולט כתם כהה יותר, כמעט שחור, בעל ברק מתכתי.

כבר בסוף המאה ה-19 ייצאו את קני השורש שלו לאירופה עד כי הצמח כמעט ונכחד מן העולם. מצבו החמור של הצמח היה בין הגורמים שהביאו לפיתוח מערכת ההגנה על צמחי הבר בישראל. אירוס הגלבוע צומח בר בגלבוע, בשומרון, בגולן ובהרי גלעד.

מועד פריחה: מאי-יולי

מי שכבר מתכנן את הקיץ מוזמן לגן הבוטני באגמון החולה, שם קיים אוסף יפהפה של צמחי מים הפורחים בקיץ. נימפאה לבנה הוא צמח שכל גופו טבול במים. הפרח ענק ממש, קוטרו עד 20 ס"מ. עלי הכותרת לבנים ובמרכזם אבקנים רבים בצבע צהוב. בעבר היה הצמח נפוץ במקווי המים המתוקים שבמישור החוף ובצפון הארץ, בעיקר בביצות החולה, אך בגלל התמעטות בתי גידול אלה כמעט ונכחד לחלוטין. הצמח מעדיף מים לא עמוקים, בזרימה מתונה. אצלנו הצמח נדיר, אך במקומות חמים בעולם הנימפאה נפוצה מאוד ומכסה לעתים כליל תעלות מים.

מועד פריחה: מארס-אפריל

תורמוס ההרים הוא צמח חד-שנתי ממשפחת הפרפרניים, הצומח במרבדים גדולים. פרחי משפחה זו בנויים ממבנה דמוי סירה ובו האבקנים, מעלה רחב הקרוי מפרש ומשני עלים צדדיים הקרוים משוטים.

תורמוס ההרים הוא אחד ממיני הפרחים המעטים בישראל שניחנו בצבע כחול. לא זו בלבד, הפרח הכחול מתהדר גם בפס לבן במפרשו, שמשנה את צבעו לאדום עם ההתבגרות, אות וסימן לחרקים שאצלו כבר לא ימצאו צוף ואבקה ומוטב להם לבקר בפרח צעיר, לתועלת כל הצדדים.