זכויות שוות לאנשים עם מוגבלות

מסורת ישראל הכירה תמיד בצורכיהם המיוחדים של אנשים עם מוגבלות. רמז לכך אפשר למצוא בפסוק "וליהונתן בן שאול בן נכה רגליים בן חמש שנים..." (שמואל ב' ד' 4).

על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ו 1996: "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות מושתתות על ההכרה בשוויון זכויות לכלל בני האדם... זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתות על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם, ועיקרון כבוד הבריות... חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – נגישות לאתרי קק"ל התשנ"ח 1998, מחייבות הנגשת מקומות ציבוריים לאנשים עם מוגבלות והתאמת היערות והפארקים ברחבי הארץ, כך שאדם בעל מוגבלות יוכל להשתמש בחופשיות בשירות המוצע במקום ציבורי. קק"ל, כחברה ציבורית העוסקת, בין השאר, בשירותי נופש ותיירות בחיק הטבע, רואה עצמה מחויבת לנושא. הגישה הכללית בקרב מתכנני קק"ל היא לאפשר גישת אנשים עם מוגבלות לכל מקום ואתר שבהם הנתונים הפיזיים מאפשרים זאת, על פי עקרונות העיצוב האוניברסאלי.
עיוור ומלווה בפארק אגמון החולה. צילום: דרור ארצי
עיוור ומלווה בפארק אגמון החולה. צילום: דרור ארצי