רבות דובר על האורנים בהקשר של מדבר שממה. חשוב להבהיר כי השטח ה"טבעי" שהיה ברוב שטחה של ישראל ערב הקמת המדינה ובטרם נטיעת האורנים, היה מדבר שממה של בתי-גידול שנהרסו במהלך אלפי שנות שריפות פראיות, רעיית יתר וכריתה לא מבוקרת שביצעו תושבי הארץ ושליטיה הביזנטים, הצלבנים, המוסלמים, העות'מאנים ועוד.
תצלומי אוויר מתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 מראים באזורים אלו שטח חשוף, אפור ושחוק, ללא עץ או שיח לרפואה. נטיעת עצי אורן ירושלים (מין טבעי בישראל), שיקמה את בתי הגידול. יתרה מזאת, בצילם החלקי של האורנים קיימת התפתחות של עצים רחבי עלים הזקוקים לתנאים נוחים יותר ואינם מתפתחים היטב בקרינת שמש ישירה. בהקשר זה, היה הייעור באורנים מעשה מפואר שנעשה בעמל רב, בתקופה שבה עלו היערנים אל ההר עם השתילים על הגב.
גם התפיסה הרווחת שלפיה האורן נשרף בקלות רבה יותר מהעצים רחבי העלים בחורש, אין לה אחיזה במציאות. בכל שנה נשרפים שטחי חורש טבעי נרחבים לא פחות מאורנים. זאת ועוד: החורש הסבוך והבלתי עביר הופך בדרך כלל שריפות ענק לקטסטרופה קשה מאוד לכיבוי.
יערני קק"ל מתייחסים בשוויון מלא לכל מיני העצים. מערך הכיבוי הנחוש של קק"ל, על רשת התצפיתנים וקבוצות הלחימה באש עובד יום ולילה, בעתות שלום ובעתות מלחמה, כדי לכבות שריפות הן ביער הנטוע והן בשמורות טבע, בשטחי מרעה ובמטעים.