תל עזקה (תל א-זכריה) נמצא בקצה הצפוני של פארק בריטניה, על רכס רמת אבישור, המפריד בין השפלה הנמוכה ומישור החוף ממערב לשפלה הגבוהה ואזור ההר ממזרח. בתל שכנה בימי קדם, מראשית האלף השני לפנה"ס ועד לתקופה ההלניסטית, עיר ששלטה על צומת דרכים חשוב: הדרך שהובילה מכיוון בית שמש דרומה ללכיש, ודרך נוספת מכיוון גת פלשתים (תל צפית) מזרחה לעבר ירושלים וחברון. עזקה שוכנת בראש גבעה רמה ובעלת מדרונות תלולים, המתנשאים כ-140 מ' מעל עמק האלה.
עזקה של ימי המקרא הייתה עיר הגבול של יהודה. התנ"ך מספר שיהושע רדף אחר מלכי האמורי עד עזקה ובדרך ניחתה על הנרדפים מכת ברד איומה (יהושע י' 11). בעזקה התכנסו הפלישתים מול בני ישראל, במערכה שהולידה את הקרב בין דוד וגוליית (שמואל א', י"ז). נראה כי עד המאה ה-9 לפנה"ס עזקה הייתה עיר פלישתית, בתחומה של גת, ורק לאחר שגת חרבה השתלטה ממלכת יהודה על המקום.
בשנת 701 לפנה"ס, במהלך מסע עונשין נגד עמים מורדים ובהם יהודה, כבש סנחריב מלך אשור את עזקה. העיר התאוששה, אך נכבשה שוב בעת הכיבוש הבבלי (588-586 לפנה"ס). עזקה נושבה מחדש בידי שבי ציון (נחמיה י"א 30) והוסיפה להתקיים כעיר יהודאית עד לתקופה ההלניסטית.
עזקה - קן הנשרים
על חשיבותה של עזקה אפשר ללמוד מכתובת שנמצאה בארמון מלך אשור. סנחריב מתאר בכתובת את כיבוש עזקה (701 לפנה"ס): "בעזרת הכוח של האל אשור, אדוני, את המחוז של חזקיהו מיהודה כמו [...] עיר עזקה, מבצרו, אשר בין גבולי ובין ארץ יהודה, אשר כמו קן נשרים שוכנת על רכס הר כמו פגיונות ברזל ללא ספור נישאים מגדליה לשמים חומותיה בצורות ומתחרות (בגובהן) בהרים הנישאים. למראה עיניים, כאילו מן השמים צץ ראשן. צרתי על העיר בסוללות עפר כבושות, באילי-מצור חזקים מוגשים, בהסתערות חיל-רגלים גיבורי... את מתקפת סוסי ראו, את קול צבאות האל אשור העצומים שמעו, ופחד לבבם... את העיר עזקה הקפתי ולכדתי, שללם שללתי, הרסתי, החרבתי ושרפתי באש..."
שרידי החורבן האשורי התגלו במהלך החפירות בתל.
החפירות בעזקה
בשנת 1898 חפרו החוקרים פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר בעזקה במשך 18 שבועות. הם התמקדו בעיקר באזור המצודה ההלניסטית שבראש התל. מאז 2012 חופרת בתל משלחת לאוטנשלגר מטעם אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת היילדברג, בראשותם של פרופ' עודד ליפשיץ, פרופ' יובל גדות ופרופ' מנפרד אומינג. קק"ל, בהנחיית פרופ' ליפשיץ, הציבה שילוט הסבר באתרים השונים שנחפרו בתל.
משלחת החפירות ערכה בעזקה סקר ארכיאולוגי יסודי ובמהלכו נעזרה ברדאר חודר קרקע. הסקר גילה, בין השאר, נוכחות של ביצורים המקיפים את החלק המערבי של התל ושרידי מבנים בחלקו הדרומי, בעיקר בעיר התחתית שעל קיומה לא היה ידוע קודם לכן. הסקר הצביע על שתי תקופות של שיא יישובי באתר – תקופת הברונזה המאוחרת (1500-1150 לפנה"ס) ותקופת הברזל II ב' (800-586 לפנה"ס).
בין שתי תקופות אלה לא התקיים בתל יישוב של ממש. בזמן הפער היישובי בעזקה שגשגה גת פלשתים שבתל צפית, כשמונה ק"מ ממערב לעזקה. רק במאה ה-9 לפנה"ס, לאחר שחזאל מלך ארם החריב את גת הפלשתית, שב תל עזקה לגדולתו.
מלבד תקופות השיא התגלו בתל ממצאים גם מתקופת הברונזה הקדומה III (2500-2200 לפנה"ס), ביצורים חזקים מתקופת הברונזה התיכונה (1550-1800 לפנה"ס) ושרידי יישוב מהתקופה הפרסית (מאות 5-4 לפנה"ס), ההלניסטית (מאות 3-2 לפנה"ס) ושרידים מעטים מתקופות מאוחרות יותר.
סיור בתל
הדרך הנוחה ביותר לעלות לפסגת התל היא מחניון קק"ל שנמצא למרגלותיו הדרומיים. אלה אתרי החפירות העיקריים (יש שילוט הסבר):
הפינה הדרומית-מזרחית (E3) – התגלו ביצורים חזקים מתקופת הברונזה התיכונה, הבנויים קירות עבים מאוד. הביצורים תרמו להרחבת השטח של פסגת התל. במקום נחשפה שכבת חורבן מתקופת הברונזה המאוחרת שכללה ממצאים בעלי אופי פולחני כגון צלמיות, מצבה ומזבח. נראה כי היה כאן מקדש שחרב בין השנים 1140-1130 לפנה"ס.
בפינת המצודה ההלניסטית, שניצבה בראש התל, נחשפו קירות בנויים אבנים גדולות ומסותתות. הממצאים מהחפירות בשטחים אחרים של המדרון המזרחי מעידים שבאזור זה של התל התקיים רובע מגורים מהמאה ה-2 לפנה"ס עד מרד בר כוכבא (המאה ה-2 לספירה).
שרידי מבנה שחרב בפתאומיות (T2) – במבנה, שחרב מסיבות שלא הובהרו בחפירות, התגלו עשרות רבות של כלים תמימים ושל שברי כלים מאמצע המאה ה-12 לפנה"ס. היה זה בית מגורים שפעלה בו תעשייה ביתית והיו בו אזורי אחסון ובישול.
כדאי להפנות מכאן את המבט לאחור (דרומה) ולראות את הבמה שעליה ניצבה בעבר המצודה ההלניסטית. הבמה היא יצירה מלאכותית שנועדה להגביה את המצודה.
החומה הצפונית (N1) - שטח חפירה זה נמצא בקצה הצפוני של תל עזקה, הצופה על צומת הכבישים שבעמק האלה. הכבישים המודרניים נסללו על תוויי הדרכים העתיקות. התגלה כאן מערך ביצורים אדיר מתקופת הברונזה התיכונה (1800-1550 לפנה"ס), עשוי לבני בוץ. בחפירות נחשף גם מבנה גדול שהיו בו רחבה ושער מרשים ומתחתיו עברה תעלת מים מתקופת הברזל. ייתכן שהתעלה מובילה למאגר מים גדול.
חומה מתקופת הברונזה התיכונה (W1) - בחלק המערבי של התל נחשפו שרידי החומה במלוא תפארתם. החומה נבנתה נדבכי אבן שצופו בנדבכים של לבנים. עוד התגלו שרידי החלקלקה (מישור משופע) היורדת במדרון התל. הביצורים האדירים של תקופת הברונזה התיכונה, בתל עזקה ובמקומות אחרים, הם שהעניקו לאתרים הקדומים בארץ ישראל את הצורה האופיינית של תל, שהשתמרה עד ימינו אלה. בצד המערבי של התל היה גם שער העיר של אותה תקופה.
החתך הגדול (S1-S2) - בפינה הדרומית-מערבית של התל יצרה משלחת החפירות חתך שחשף ממצאים מתקופות שונות. השריד הקדום ביותר הוא רצפה מתקופת הברונזה הקדומה III (2200-2700 לפנה"ס). השכבה הבאה מגלה חפיר מתקופת הברונזה התיכונה (1750-1550 לפנה"ס) שנחצב בסלע הנארי. החפיר הקיף את התל כולו.
מעל כל אלה התגלו שלוש שכבות שונות של מבנים מתקופת הברונזה המאוחרת (1550-1150 לפנה"ס) ומעליהם סמטה עם מדרגות שעלתה לראש התל. בחתך נמצאו גם עדויות להרס שהותיר אחריו סנחריב כאשר ערך את מסע העונשין ביהודה ובהם שרידי נול עם עשרות משקולות. בחלק העליון של החתך התגלו שרידי העיר שהתקיימה בתל עזקה בתקופה הפרסית (334-539 לפנה"ס).
קבורת חמור
בשטח S1 נחשפה רצפת גיר כתוש בעובי 20 ס"מ ומתחתיה רצפה דקה, שתוארכה לתקופת הברונזה הקדומה. מתחת לרצפה נמצאו שלדים של שני חמורים צעירים, מונחים על צידם כשראשיהם מסובבים לאחור, לעבר הזנב. שני החמורים הונחו בכיוונים הפוכים זה לזה. על העצמות לא התגלו סימני חיתוך או שריפה, עדות שבשרם לא נאכל ושהם נקברו בשלמותם, כפי הנראה לאחר שראשם נערף. חוק מקראי קובע שיש לערוף את ראשו של כל בכור חמור, או לפדות אותו מגורלו זה: "וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ"
(שמות י"ג 13).
מקור השם תל עזקה
על מקור השם עזקה למדנו מיהודה זיו, בלשן וחוקר ידיעת הארץ. עזקתא בארמית היא טבעת (בלשוננו – אזיקים). מכאן דברי ישעיהו במשל הכרם שלו (פרק ה'): "ויעזקהו ויסקלהו" – חפר סביב הטרש כדי לעקור אותו. ואיך זה קשור לענייננו? ובכן, בצאתו מעמק האלה פונה נחל האלה צפונה, סובב את תל עזקה משלושת עבריו ורק לאחר עקיפת התל הוא שב ופונה מערבה, בדרכו אל הים. כמעט טבעת זו של נחל האלה, הנראית בבירור מראש התל, היא שהעניקה למקום את שמו!