דרך נוף הר תורען

למידע מפורט על מסלולי טיול בהר תורען:

למסלול דרך נוף הר תירען באתר מסלולי הטיולים של קק״ל

 למפת דרך נוף הר תורען

מרכז הגליל התחתון הוא אזור של רכסים גבוהים וביניהם בקעות. כל אחד מהרכסים הללו הוא הוֹרְסְט, כלומר, מבנה גיאולוגי של גוש התחום בהעתקים ומורם מסביבתו. ההעתקים יוצרים ברכסים מדרונות תלולים, לשמחתם של המטיילים האוהבים נופים דרמטיים. רכס תירען הוא רכס אופייני לגליל התחתון. מדרום גובלת בו בקעת תירען ומצפון – בקעת בית נטופה. פסגת הר תירען (548 מטר) מתנשאת כ-350 מטר מעל הבקעות התוחמות אותה. אורכו של הרכס כ-10 ק"מ.

בהר מתפתח באופן טבעי חורש ים תיכוני צפוף. המין השולט בפסגת הרכס הוא אלון מצוי ואיתו שפעת המלווים המאפיינים אותו כגון אשחר ארצישראלי ולוטם שעיר. במדרונות הנמוכים, למטה מקו גובה 400 מטר, שולט יותר החרוב המצוי. סביב הפסגה צומחים גם עצי אלון תבור. קק"ל ייערה חלקים מהרכס בעיקר במיני אורן, ובהם אורן הצנובר, שזרעיו הטעימים ("פיניונס") משמשים למאכל.

שלטונות המנדט הכריזו על הרכס כעל שמורת יער, אך ההכרזה לא מנעה מהרועים ומהתושבים שמסביב לכרות את העצים לצורכי חימום ובישול ולשלח במדרונות את עדריהם. כיום מצבו של הרכס טוב יותר.

הסיור מתחיל עוד בדרך אל דרך הנוף. בפנייה מכביש 77 לכיוון בית רימון נראה מדרון הרכס במבט ימינה ומתגלית תופעה גיאולוגית מעניינת של שכבות אבן מעגליות (קרקסים). במהלך היווצרות הרכס נוצרה במקום כיפה. כאשר נשחקה הכיפה ונסחף תוכנה, התגלו השכבות המעגליות הבונות אותה. אילולא נסחף גוף הכיפה, לא היינו מגלים את מעגלי האבן. תושבי טורען מכנים את התופעה בשם "אבו מדוואר" (מקום הדורים, המעגלים).

נשות תִּירְעַן זכו לשבחים במדרש על שלא הסכימו לתת מתכשיטיהן למעשה העגל (שיר השירים רבה ו', ד'). מסורת נוצרית רואה בעמק את המקום שבו קטפו תלמידיו של ישו שיבולים בשבת משום שרעבו, והוא הצדיק אותם (מתי י"ב, א'-ח'). לעומת זאת, מסורת עברית רואה בעמק, או בחלקו המערבי, את בקעת בית רימון, הנזכרת אף היא במקורות כמקום שבו טבחו הרומאים ביהודים בעת מרד בר כוכבא. כאן גם התכנסו שבעת תלמידי רבי עקיבא אחרי המרד כדי לדון בעיבור השנה ובהתארגנות מחודשת של חיי העם. ייתכן שהיישובים הבדואים רומנה ורומת אל-הייב, השוכנים למרגלות רכס תירען, שומרים על צליל השם הקדום של הבקעה.

הדרך הסלולה מגיעה לאחר כשישה קילומטרים וחצי לשער היישוב בית רימון. כאן, משמאל לשער, נמצא מצפור לאודרמילק, המציין את תחילת דרך הנוף.

מצפור לאודרמילק

התצפית מרהיבה, בעיקר לכיוון צפון ומערב. למרגלות המצפור משתרעת בקעת בית נטופה, הבקעה הגדולה בגליל התחתון. אורכה כ-16 ק"מ. מעבר לה מתנשא רכס הרי יודפת, עם הר עצמון בראשו ומעבר להם הרי הגליל העליון. חורף גשום גורם להצפת חלקה המזרחי של הבקעה, הנראית מהמצפור כאגם גדול. הניקוז הגרוע והאדמה הכבדה הם הגורמים העיקריים להצפה. לאחר שהמים נעלמים, הבקעה מעובדת כולה ומפורסמת במיוחד באבטיחים המתוקים שצומחים בה – אבטיחי בטוף (בטוף הוא שמה של הבקעה בערבית).

בלב הבקעה עובר המוביל הארצי בתעלה פתוחה. המצפור נקרא על שם וולטר קליי לאודרמילק (1974-1888), שהיה גיאולוג וחוקר קרקע אמריקאי, הגיע לישראל בשנת 1938, התרשם עמוקות ממפעל ההתיישבות היהודי והפך להיות אוהד התנועה הציונית. לאודרמילק ייחס לבקעת בית נטופה מקום מיוחד בתכנון המים של ארץ ישראל. הוא ייעד את הבקעה למאגר מים ראשי שיקלוט את מי הירדן בדרכם לנגב. התכנית שלו כמעט התגשמה. במערב הבקעה נבנה מאגר בית נטופה של המוביל הארצי (מאגרי אשכול), וממנו זורמים המים לדרומה של ישראל.

קק"ל סללה במצפור שביל מעגלי קצרצר באורך של כ-150 מטר, נגיש לאנשים עם מוגבלויות. לאורך הדרך מוצבים ספסלים למנוחה, אחד מהם נהנה מצל חרוב ומנוף מרהיב. בכניסה לשביל, בצל חרוב אחר, מוצב שילוט ובו חיצים המאתרים נקודות עניין בנוף.

מצפה נטופה

קק"ל סללה את רוב המשך הדרך מזרחה, העוברת בראש רכס תירען ומספקת תצפיות מרהיבות (סימון שבילים כחול). פה ושם יש רחבות בצד הדרך המאפשרות חניית רכב והתרגעות בחיק הטבע. לאחר כ-900 מטר מגיעים לצומת דרכים. יש לפנות שמאלה בעקבות הסימון הכחול.

הנסיעה ממשיכה בלב חורש טבעי ויערות נטועים של קק"ל עד לצומת הדרכים הבא, שבו יש להמשיך בסעיף הימני (סימון שבילים ירוק), איתו תגיעו למגדל התצפית של קק"ל, המשמש בקיץ את צופי האש. קק"ל מפעילה ברחבי הארץ מערך תצפית המתריע על פריצה של שריפה, וזהו אחד מהם. משיקולי בטיחות המגדל סגור למטיילים. סמוך למגדל נמצאת אנדרטה המנציחה את זכרם של 17 מטיילים שנספו בשנת 1999 כאשר האוטובוס שבו נסעו החליק מהכביש ליד צומת נטופה.

מהמצפה יוצאים צפונה שני שבילים להולכי רגל, אחד מסומן בצבע שחור ושני באדום. נהג מתנדב יכול להמשיך בדרך הירוקה, הנותרים יצעדו ברגל כ-400 מטר בשביל השחור, היורד לדרך הנוף, ויפגשו את הנהג שם. אפשר, כמובן, לצעוד בשביל גם בחזרה. בחורף ובאביב תגלו כאן פריחה של כלניות ורקפות. בקיץ ילווה אתכם נוציץ עטוף, צמח עדין הפורח בפריחה סגולה ויפה.

הדרך הירוקה אינה סלולה, אך כבושה היטב ועבירה לכל רכב. היא מאגפת מדרום את מצפה תירען ומעניקה מבט מרהיב דרומה, לעבר הרי נצרת. נסיעה מובילה בחזרה לדרך הנוף המסומנת בכחול. פונים ימינה ונוסעים כ-650 מטר לצומת הבא. מי שיפנה שמאלה בדרך העפר יגיע לאחר כחצי קילומטר להר מקויה.

הר מקויה

ההר מוקדש לתנועת המקוּיה – תנועה דתית יפנית שייסד אברהם איקורו טשימה בשנת 1948 ואחד מעקרונותיה הוא תמיכה בעם ישראל. טשימה נולד בשנת 1910 בדרום יפן למשפחה שינטואיסטית (שינטו היא הדת האתנית של יפן). בגיל 12 התנצר ובגיל 37 חווה התגלות וכעבור שנה (1948) ייסד זרם עצמאי בנצרות. טשימה למד עברית באולפן שפעל בקיבוץ חפציבה. הקיבוץ הפך מרכז לבני התנועה, ובאולפן שלו לומדים עברית רבים מבני המקויה. במלאת יובל שנים לייסוד המקויה יצרו אנשי התנועה בקיבוץ גן יפני. טשימה מת בשנת 1973, ובשלהי שנות ה-70 נטעה קק"ל יער לכבודו בהר מקויה. אנדרטה המזכירה את שמו נמצאת במרחק כמה פסיעות ממזרח לפסגת ההר.

לסיום חוזרים לדרך הנוף וממשיכים במורדה. נופי מזרח הגליל התחתון נפרשים כמו על כף היד. כ-2.7 קילומטרים מהר מקויה פוגשים את כביש הגישה המוביל ליישוב מצפה נטופה. כאן פונים ימינה ומגיעים חיש קל למעגל התנועה שלפני כביש 65. היעזרו בווייז כדי להגיע ליעדכם, שכן שפע הכבישים במחלף עשוי לבלבל.

במצפור לאודרמילק הונגש שביל מעגלי נגיש עם ספסלים