פארק בגין

כ-200 מ' לאחר ששביל ישראל מצטרף לדרך, במקום שהדרך "השחורה" פונה שמאלה (צפונה), יש כרם ענבים. הכרם, כמרבית הכרמים באזור, צומח בגיא מרופד קרקע נוחה לעיבוד, רובה משכבת חוואר מוצא. זהו סלע צהבהב, רך ואטום יחסית לחלחול מים. לפיכך, במקום שסלעי חוואר מוצא נחשפים לאוויר העולם נובעים מעיינות שנוכחותם מורגשת בעיקר בשנים ברוכות גשם.

אחד המעיינות האלה הוא עין מסלע, הנובע ממזרח לכרם בשטח שצומחים בו עצים ששרדו מבוסתנים מסורתיים וממטעים שגידלו מתיישבי מבוא ביתר בשנות ה-50 וה-60. כמה נביעות קטנות מתנקזות כאן אל בריכה נאה. הבריכה הישנה, ששימשה בעבר את תושבי כפר צום, שוקמה בידי נערים מתושבי הקהילות הסמוכות. בריכה נוספת, שבעבר אגרה מים גם היא, נהרסה בזדון.

המעיין הוא אחת מפינות החמד של פארק בגין. פינה זו נמצאת בסכנה קיומית משום שהיישוב מבוא ביתר עתיד על פי התוכניות להתרחב כמעט עד המעיין.

מול הכרם, כ-100 מ' בהמשך דרך הרכב, במקום שהיא חוצה את נחל יואל, מציין גרם מדרגות קטן את מקום המוצא של שביל הולכי רגל מסומן כחול. מבנה האבן ששרד כאן נבנה בימי המנדט הבריטי. זה היה בית הספר של ילדי האזור, רובם תושבי הכפר ראס אבו עמר. בתחילת השביל, מצד ימין, נראה פתחה המסותת של מערת קבורה. לאורך הגיא שמשמאל לשביל צומח אחד הבוסתנים היפים בהרי ירושלים ובו שפע של עצי אגס, חבוש וגפנים שדליותיהן משתרגות על ענפי עצי תאנה ושקד. בוסתן זה ניטע בשנות ה-50 על ידי מתיישבי מבוא ביתר, שהיה אז מושב שיתופי.

המתיישבים ניצלו מערכת טרסות מרשימה מתקופות קדומות יותר. כיום הבוסתן אינו מעובד, אך העצים שנותרו בו הם מקור הנאה למטיילים.

לאחר כחצי קילומטר מגיעים לעין יואל – מעיין קטן הנובע מתוך סבך משוכות פטל קדוש. בריכת בטון עגולה מציינת את מקומו של המעיין. מימיו שימשו את תושבי הכפר ראס אבו עמר, ששכן בגבעה שמצפון לגיא. השם "עין יואל" מנציח את יואל בן יהודה פוטופוביץ', חבר בגרעין שעלה למושב מבוא ביתר. הוא נרצח בשנת 1959 כשיצא עם חברו לשאוב מים מהמעיין. בימינו המעיין נובע כמה חודשים בשנה מתוך סבך פטל.

לאחר הביקור בעין יואל שבים בשביל "הכחול" לרכב.

מיד אחרי הפנייה לעין יואל מגיעים לצומת עם דרך מסומנת ירוק. כדאי להמשיך בדרך הירוקה (הפונה שמאלה), הנוחה יותר למעבר. הדרך עוברת ביער קק"ל ומתחברת לאחר כ-3 ק"מ שוב עם הדרך המסומנת שחור. הלאה משם הדרך חולפת על פני תצפית נוף וחניון שממנו נשקפים נופי רכס עמינדב.

כ-400 מ' מהמצפור נמצא עין קובי - פארק של ממש בזכות עצמו. כאן נובע אחד ממעיינות הנקבה היפים בהרי ירושלים. מי המעיין זורמים בנקבה שאורכה כ-12 מ' אל בריכת איגום תת-קרקעית גדולה, שעליה מכסה מבנה אבן. מבריכת האיגום המשיכו המים לזרום בנקבה שאורכה 17 מ' אל בריכה חיצונית. מהמאגר העבירו את המים בתעלות לחלקות השלחין.

קק"ל, בשיתוף עם רשות העתיקות, שיקמה את מערכת המים ופתחה אותה לציבור, נטעה במקום עצי בוסתן והוסיפה חניון נופש וחניון לילה קטן ממזרח לדרך הפארק. אפשר לרדת בזהירות לבריכה התת-קרקעית בגרם מדרגות מתכת. מי שמבקש להגיע לבריכה בדרך הרפתקנית יותר מוזמן לרדת בסולם ברזל מאובטח דרך פיר שיורד לנביעה ונמצא כ-20 מ' מדרום לבריכה. בזחילה קצרה ורטובה במורד הנקבה מגיעים אל הבריכה
התת-קרקעית ואל סיפון ברזל שמוביל למדרגות וליציאה. יש להצטייד בפנסים, בנעליים להליכה במים וברוח נעורים.

ספיקת המעיין נמצאת בירידה מתמדת בשל מיעוט המשקעים הפוקד בשנים האחרונות את ישראל וגם בגלל הפסקת העיבוד והחריש המסורתי של הטרסות הישנות, פעולה שהגבירה בעבר את חידור המים לקרקע ולאגן הניקוז של המעיין. ליד בריכת האיגום ניצב מבנה שיסודותיו בתקופה הרומית או הביזנטית. במהלך השנים הפך המבנה לבית תפילה מוסלמי.

בקרבת מקום התגלו גם שרידי כנסייה מהתקופה הצלבנית. בחפירות ארכיאולוגיות נחשף בה פרסקו (ציור קיר על טיח לח) מרשים שכוסה כדי לשמור עליו מפגעי הזמן. הציורים ששרדו מתארים דמות לבושה גלימה אדומה ואוחזת ידית, רגל של בעל חיים וחלק תחתון של אדם לובש בגד קצר בצבע אדום. ייתכן שזה מה שנותר מסצנה המתארת את מרים הולכת לבית לחם, או את המשפחה הקדושה בדרכה למצרים. מבנה ח'אן בעל אופי דומה התגלה בחורבת חנות (ליד מושב מטע) וייתכן שגם כאן הבית היה פונדק דרכים שהעניק שירותים לעולי הרגל לירושלים.

ממזרח למעיין, בין עצי היער, שוכנת חורבת קובי ובה שרידי מבנים קדומים, מערות קבורה ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע. ביניהם פזורים גם חורבות הכפר הערבי אל קאבו, שננטש במלחמת העצמאות. יש המזהים את המקום עם כַּבּוֹן המקראית, שנזכרה כעיר בנחלת יהודה (יהושע טו, מ). יישוב בשם כבו נזכר גם במסעו של המלך האשורי סנחריב ליהודה. בתקופת המשנה נקרא היישוב קוֹבֵי (סנהדרין צא, ה).

בעין קובי עומדות בפנינו שתי אפשרויות. אפשר לנסוע צפונה בדרך עפר מסומנת ירוק במורד נחל רפאים ובגשר קובי לפנות ליער עמינדב וליד קנדי. אורכה של דרך זו הוא כ-10 ק"מ והיא מיועדת לרכב 4X4.

אפשרות שנייה היא להמשיך בדרך הסלולה דרומה ולצאת לאחר כ-1.5 ק"מ לכביש 375, ליד מבוא ביתר. מי שיעשה זאת יחלוף על פני חניון נוסף ויגיע למצפור נוף על שם מנחם ועליזה בגין. סימן ההיכר של המצפור הוא סככת ברזל צבועה כחול. עץ אלון מצל על מרפסת התצפית ועל אבנים הנושאות ציטוטים מאמרותיו של בגין. סמוך למצפור מוצבים שולחנות לפיקניק. המצפור והחניון נגישים לאנשים עם מוגבלויות.