יער דבירה

נכנסים ליער בדרך עפר הפונה צפונה כ-700 מ' ממזרח לכניסה לקיבוץ דביר (כביש 325). שלט חום מכוון אל החניון. הדרך, עבירה לרכב פרטי, עוקפת את בית העלמין של קיבוץ דבירה. במרחק של כ-350 מ' מהכביש, במפגש עם שביל ישראל, הדרך פונה ימינה ומגיעה מיד לחניון "טבע". בקטע דרך זה עובר גם שביל ישראל.

מחניון טבע יוצא שביל הליכה המטפס ביער בין גלי אבן מעניינים ומגיע לאחר כ-300 מ' לחורבת מגדלית. חפירות חשפו באתר מערת מגורים מהתקופה הביזנטית ובה יסודות של מבנים ואבני בניין שהובאו מאתרים קדומים יותר. המערה שימשה למגורי קבע, או למגורים עונתיים בתקופת המרעה. מכלול המערות נחלק לאגף מגורים, מכלאה לבעלי חיים ואגף לכלי עבודה ולהסקה. חצר האתר מוקפת גדר אבנים. בחצר התכנס הצאן ובה נעשו מלאכות הבית כגון אפייה וכביסה. בחורבה נחשף גם בור מטויח לאגירת מי גשמים.

דביר המקראית

דביר המקראית נזכרה בספר יהושע, המקדיש שני פסוקים לתיאור כיבושה: "וישב יהושע וכל ישראל עמו דבירה וילחם עליה. וילכדה ואת מלכה ואת כל עריה ויכום לפי חרב ויחרימו את כל נפש אשר בה לא השאיר שריד כאשר עשה לחברון כן עשה לדבירה ולמלכה..."
(יהושע י 38-39).

דביר המקראית מזוהה כיום עם ח'ירבת רָאבּוּד שבדרום הר חברון (ליד דהרייה), כשלושה ק"מ ממערב לעתניאל. בחפירות שהתקיימו במקום נמצאו שרידי יישובים שראשיתם בתקופת הברונזה הקדומה. בתקופת ממלכת יהודה נבנו במקום ביצורים חזקים. חומת היישוב הקיפה שטח של כ-50 דונם. העיר חרבה במסע סנחריב מלך אשור (701 לפנה"ס), נושבה מחדש וחרבה שוב בכיבוש הבבלי (586 לפנה"ס).

נחל שקמה מתחיל את דרכו בגבעות שממזרח לחניון "טבע". יובלו העיקרי, נחל אדוריים, מנקז את מורדות הרי חברון. נחל שקמה הוא נחל אכזב, למעט קטעים קצרים ליד תל נגילה ותל חסי (ממערב לכביש 40), שם נחשפים מי תהום גבוהים. שם הנחל נגזר מעצי השקמה הרבים הצומחים בקטע הנחל העובר במישור החוף.

הדרך מתאימה לרכב 4X4, או לטנדר חזק. מחניון טבע ניתן לנסוע בדרך המלווה את נחל שקמה עד תל מלחה (ליד כביש 40), מרחק של כ-11 ק"מ. בראשית שנות ה-80 של המאה העשרים נטעה קק"ל בצד הנחל מיני עצים כגון אקליפטוס, תמר, אלה, שיזף וחרוב, המגוונים את בתי הגידול ותורמים למגוון הביולוגי באזור. הגבעות שאינן מעובדות בכתפי הנחל משמשות למרעה ואילו בשטחים המעובדים תפגשו את מטעי קיבוץ דביר וחלקות של גידולי שדה.

מעט ממזרח לכביש 40, בגדתו המערבית של נחל שקמה, מתנוסס תל מלחה (תל אל-מוליחה). ממצא החרסים על פני השטח מלמד שהתל נושב לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה (מאה 20 עד מאה 16 לפני סה"נ). היישוב בתל התקיים לסירוגין עד שלהי התקופה הביזנטית (מאה 7 לספה"נ).

בראשית ספטמבר 1948 החלו המצרים להתחפר בתל מלחה ובתלים קשת ונגילה כהכנה למתקפה של צה"ל, שביקש להגן על שדה התעופה המאולתר "אבק 1" שליד רוחמה. לוחמי חטיבת "יפתח" כבשו את עמדות המצרים בתל מלחה בלילה שבין ה-7 ל-8 בספטמבר והדפו שתי התקפות נגד. יומיים אחר כך השתלטה חטיבת יפתח גם על תל חסי וב-29 בספטמבר על חורבת מאחז. הנגב החל לנשום לרווחה.

כדי להגיע לחורבת זעק יש לשוב לכביש 325, לנסוע מזרחה כ-1.1 ק"מ, לפנות שמאלה בדרך סלולה ולנסוע בה כ-1.8 ק"מ. בצומת הדרכים פונים שמאלה, ממשיכים עוד כ-1.2 ק"מ ומגיעים לחורבה.

בחורבה, השוכנת בבקעת יבל, נמצאו שרידי מקווה טהרה, המעיד על יישוב יהודי קדום. גת ומערת בית בד מעידים על גידול גפן וזית. באתר התגלו מחילות מסתור מימי מרד בר כוכבא. הביקור במחילות נעשה בזחילה והוא מחייב שימוש בפנסים (לא מומלץ למתקשים בזחילה ולחוששים ממקומות סגורים).

מספר שולחנות בצל עצי חרוב ושקמה נטועים. כניסה לחניונים: כחצי קילומטר ממזרח לכניסה לקיבוץ להב פונים צפונה בדרך עפר מקבילה לכביש 358.