מי יהיה ה-"פרפר של ישראל"?

אצילית היערה, צילום: משה לאודון

פרפר בינוני, יפהפה, הנפוץ רק במזרח אירופה ובדרום-מערב אסיה. בישראל הוא נפוץ בחבל הים תיכוני, בעיקר באזורים ההרריים ובגבעות. הזכרים מפטרלים בטריטוריות ומגרשים כל זכר אחר המתקרב אליהם.

הסיבות להיותו מועמד:
יופיו הרב, גם בכנפיים סגורות וגם כשכנפיו פרושות; תפוצתו בארץ נרחבת יחסית, ותחום תפוצתו העולמי מצומצם יחסית.

קיסרית הקטלב, צילום: לימור גפן

פרפר היום הגדול בישראל, מרשים ויפה.נפוץ סביב הים התיכון ובאפריקה המרכזית והצפונית. בישראל הוא נפוץ בחבל ההררי, במקומות שצומח בהם עץ הקטלב (הפונדקאי שלו). בשנים האחרונות אפשר לראותו במקומות שלא נצפה בהם בעבר. מקים שלושה דורות מתחילת האביב ועד לסתיו. כשכנפיו סגורות, נראים קישוטים מרהיבים בצבעי בורדו, כתום, אפור-כחלחל ולבן. כמו כן, יש לו 2 זנבות ארוכים עם ניקוד בצבעי תכלת וירקרק סביבן.

הסיבות להיותו מועמד:
גודלו ויופיו; תפוצתו סביב אגן הים התיכון; הזחל שלו הוא היחיד בישראל שיש בראשו ארבע קרניים.

נימפית הסירפד, צילום: סמיר חמזה

פרפר בינוני ויפה, הנפוץ בכל הארץ, למעט במדבר הקיצוני. זהו פרפר הנפוץ ברוב החבל ההולוארקטי (צפון אמריקה, אירופה ואסיה) וידוע בנדידתו. הזחלים ניזונים בעיקר מסרפד.  הפרפר מבקר באופן קבוע במקומות יישוב, ובהם מזונו של הזחל הוא דווקא הצמח כותלית יהודה. אחת התכונות הבולטות של פרפרים הזכרים היא שמירה נחרצת על הטריטוריה. באנגלית נקרא האדמירל האדום. 

הסיבות להיותו מועמד:
יופיו הרב וצבעיו הבולטים; ביקוריו התכופים בגינות ובחצרות הבתים; מראהו הייחודי.

כחליל השברק, צילום: ראיד שורוש

פרפר קטן, מהנפוצים שבכחלילי ארצנו. הזכר בולט בצבעו הזוהר בכחול-שמיים. מין הנפוץ בכל אירופה, ובין הכחלילים הראשונים המופיעים באביב. הוא מעופף לאורך כל הקיץ ועד לסתיו. בין פונדקאיו נמנים מיני קטניות רבים, ובהם שברק ותלתן.

הסיבות להיותו מועמד:
יופיו; תפוצתו ברוב ישראל; קל לראותו ולזהותו בשל צבעו הכחול המתכתי של הזכר.

כתום-כנף המצילתיים, צילום: ירון משען

הזכרים של פרפר זה הם מהפרפרים הבולטים, המרשימים והיפים המעופפים בתחילת האביב הישראלי (באזורים החמים, כבר מאמצע החורף), ורבים מחובבי הפרפרים מחכים בקוצר רוח להופעתו.

הסיבות להיותו מועמד:
יופיו ודוגמת הכנפיים שנתנה לו את שמו; תפוצתו הנרחבת בישראל; תת-המין באזורנו שונה משאר תתי-המינים, ויפה מהם.

זנב-סנונית המכבים, צילום: שלו ויסמן

פרפר גדול, החי במספר בתי גידול מצומצמים בדרום אירופה ובמזרח התיכון. בישראל אפשר לראותו בעיקר במורדות המזרחיים של גב ההר ובדרום רמת הגולן, ליד צמח הפונדקאי העיקרי שלו – הכלך. זהו מין מוגן!

הסיבות להיותו מועמד:
גודלו ויופיו המרשימים; תת-המין שעף באזורנו תואר לפי פרטים שנאספו בחבל יהודה, ולכן שמו 'המכבים'Maccabaeus/judaeus) ); הוא אינו נפוץ, אך אפשר לראותו בכמויות גדולות בתחום תפוצתו בעונת מעופו; מייצג את הצורך בהגנה על בתי גידול ועל מינים בסכנת הכחדה.

צבעון שקוף, צילום: עוז בן-יהודה

פרפר בינוני הנפוץ רק בארצות במזרח הים התיכון, מהבלקן דרך טורקיה ועד ישראל. בישראל הוא נפוץ בכל החבל הים תיכוני. זחליו בולטים בצבעם השחור המנוקד בכתום-אדום בוהק, המצביע על רעילות.

הסיבות להיותו מועמד:
ייחודי בכנפיו השקופות בחלקן ובצבעיו המרשימים באדום ובכחול; תפוצתו מצומצמת רק לאזורנו; במקומות הנמוכים והחמים הוא הפרפר הראשון שמופיע אחרי הקיץ היבש, כבר בנובמבר-דצמבר, לאחר הגשמים הראשונים.

צמריר הקדד, צילום: לימור גפן

פרפר קטן הנפוץ רק מטורקיה ועד ישראל. בישראל הוא נפוץ מקומית מהגליל העליון ועד לאזור להב, ורק סביב הפונדקאים שלו – קדד גדול-פרי וקדד פיינבורן. מעופף בתקופת החורף. שמו ניתן לו בזכות השערות שעל גופו. זהו מין מוגן!

הסיבות להיותו מועמד:
מייצג את הצורך בהגנה על בתי גידול ועל מינים בסכנת הכחדה; אינו מין נפוץ בארץ, אך תחום התפוצה שלו נרחב בארץ יחסית לעולם; ישנה חשיבות לבחירתו כדי לשמרו – הוא מעופף באזורים חקלאיים ובאזורים הנתונים לפיתוח, ויש חשש להיעלמותו.

זנב-סנונית נאה, צילום: רפי תלמוד

פרפר גדול, ונפוץ כמעט בכל ישראל, כולל באזורים עירוניים. מעופף רוב חדשי השנה ומתרבה בעיקר על צמחי פיגם ושומר. הזחל צבעוני. נפוץ בכל האזורים הממוזגים הצפוניים של כדור הארץ.

הסיבות להיותו מועמד:
גדול ויפה, בעל צורה ייחודית; קל לזיהוי; נפוץ מאוד; ניתן למשוך אותו לגינה הביתית על ידי שתילת צמחים פונדקאים מתאימים.