בתחנת המחקר בוחנים את השפעתה של בצורת קיצונית על האקוסיסטמה, או המערכת האקולוגית הטבעית באזורנו, המכונה ״בתה ים-תיכונית״. כיום, קק״ל מנהלת אלפי דונמים של בתות ושטחים פתוחים, ולא רק יערות. אחד הנושאים שהכי מעניינים את החוקרים במקום הוא שאלת המגוון הביולוגי ופוטנציאל השינוי שלו נוכח התמורה באקלים בארץ ובעולם והשפעתה על מחזור המים. התחנה בהרי יהודה מתמקדת בהיבט אחד של מחזור המים, שמכונה ״החלק הירוק״ של מחזור המים או "המים שבקרקע ובצמחייה". חשיבותו הרבה של המגוון הביולוגי נעוצה ביציבות שהדבר מספק למערכות הטבע. בצורת עלולה לשנות את המגוון הביולוגי בצורה דרמטית, ובכך לפגום הן ביציבות האקוסיסטמה והן במה שמכונה ״שירותי המערכת האקולוגית״ – הדברים שאנו מקבלים ״בחינם״ מהטבע, ובתורם משפיעים ישירות על המגוון הביולוגי.
אלא שבמקום לבדוק תרחישים עתידיים באמצעות חישובים תיאורטיים גרידא, פרופ׳ שטרנברג ותלמידיו מביאים את העתיד לימינו הלכה למעשה כשהם מדמים בצורת קיצונית ובוחנים את השפעותיה בפועל. לשם כך נפרסו באזור התחנה סככות גדולות שמטרתן למנוע כל מגע של גשם טבעי עם האדמה בשטחים שנבחרו למחקר ארוך השנים. במקום גשם, האדמה שמתחת לסככות מושקית בצורה מבוקרת בכמות מים השווה ל-180 מ״מ בשנה, כמות המהווה שליש מזו השנתית הנוכחית, וזאת לאור הצפי להפחתה משמעותית של כמות המטר באזורנו.
לגשם יש שני רכיבים – רכיב ה״כמה?״ ורכיב ה״מתי?״. לכן כדי לבדוק גם את אלמנט תפרוסת הגשם (כלומר הפיזור שלו), חלקה אחת המצויה מתחת לסככות מושקית לפי תרחיש של אירועי גשם מפוזרים בשוויונות, או ליתר דיוק – 9 אירועים של 20 מ״מ גשם בכל אחד מהאירועים, כל 10 ימים (סך הכל 180 מ״מ משקעים), בעוד שחלקה אחרת מושקית לפי תרחיש של סופות ו״מכות״ מרוכזות של גשם – ב-3 מחזורים חודשיים של 60 מ״מ גשם בכל אחד מהמחזורים (סך הכל 180 מ״מ משקעים).
לאחר מכן מגיע השלב המסקרן ביותר: החוקרים מחכים בכיליון עיניים לראות מה יוליד הטבע, או כיצד משפיע מיעוט המשקעים, בהתאם לכל תפרוסת, על מגוון מיני הצומח הגדלים באזור הניסוי, ועל חומרי ההזנה, החיידקים, הפטריות והחרקים שבקרקע. בשלב הבא נגזרות מהממצאים מסקנות, ומטרת-העל היא לבנות על סמך נתונים אמיתיים מהשטח תרחישים עתידיים בנוגע להשפעת שינוי האקלים על משאבי הטבע באזור. מעל לכל, הכוונה היא לגזור מהתרחישים הללו אסטרטגיות להתנהלות נכונה כדי למזער ככל האפשר את הידללות משאבי הטבע באזור, ובכללם הפרחים שמהם שואבת צוף אוכלוסיית הדבורים ההולכת ומדלדלת בעולם, והמספוא של הכבשים הלא-אלקטרוניות של העתיד.
במחקרו של פרופ׳ שטרנברג ישנה חשיבות רבה להמשכיות: רק איסוף נתונים בטווח הארוך יאפשר לנבא תרחישים עתידיים בדיוק הולך וגובר. ככל שנלקחים בחשבון נתונים רבים על פני שנים ארוכות, כך דיוק ניבוי התרחישים גדל. כיום אין בעולם די נתונים רלוונטיים שנאספו לאורך שנים, ובכך תחנת המחקר החלוצית שבהרי יהודה, הפועלת זה 20 שנה, היא פורצת דרך בתחומה.
מכיוון שכבר ברור מעל לכל ספק שעם ההתחממות הגלובלית ושינוי האקלים ריקוד גשם אינדיאני כבר לא יעשה את העבודה, ״אנשי הגשם״ של תחנת המחקר בהרי יהודה מתמקדים במתן מענה חכם לעתיד לבוא. פרופ׳ שטרנברג, שרואה בתשתית לאומית חשיבות לעתידנו, חולם על תחנות נוספות בפיזור ארצי כדי להגדיל את מאגר ומגוון הנתונים שייאספו מהשטח. אך לשם כך נדרשים תקציבים משמעותיים, שכן העלויות השנתיות של תחנות כאלה הן גבוהות. משום שכסף לא צומח על העצים – במקרה הזה אפילו ממטרים מבוקרים לא יעזרו. מנגד, מה שבהחלט יכול לסייע הוא הכרה של מקבלי ההחלטות בחשיבות הגדולה של מחקרים כמו זה של פרופ׳ שטרנברג.
כתבה מאת: פרופ' מרסלו שטרנברג