מאת: זוהר ליטמנוביץ, אלכס פרדקין, תמרה חתמה ומיכל כצנלסון, המדור לממשק יערני, אגף הייעור, קרן קימת לישראל, קרית ביאליק zoharl@kkl.org.il
במשך עשרות שנים היה מקובל לטעת בחורף, כאשר האדמה ספוגה, כדי לתת לשתילים תנאי רטיבות מתאימים לתקופה ממושכת לפני בוא הקיץ. מנגד, נטיעה בסתיו עשויה לאפשר לשתילים לנצל את הגשמים הראשונים ולהספיק לפתח מערכת שורשים כאשר טמפרטורת הקרקע עדיין גבוהה, עוד לפני גשמי החורף העיקריים.
בשנים 2001-2006 נערכו ניסויים במטרה להגדיר את המועד האופטימאלי לנטיעה, ובהם נבדקו מיני עצים הניטעים באופן שוטף ביער: אורן ברוטיה, אורן ירושלים, ברוש מצוי, חרוב (זן סנדלאווי), אלון התבור והאיקליפטוסים סטריקלנדי, מריתי (ספטולטה) והצווארון (טורקוואטה).
אחוז הקליטה והתפתחות לגובה של שתילי הנטיעה המוקדמת בסתיו עולה באופן מובהק על זה של הניטעים בחורף (להוציא את הצימוח לגובה של אורן ברוטיה). הקליטה הגבוהה של הנטיעות הסתוויות גם מבטלת את הצורך בהשקיה נוספת בקיץ וגם חוסכת נטיעת מילואים בשנה השניה, כך שבנוסף ליתרונותיה היערניים השיטה גם חסכונית.
למאמר המלא