מני בן חור, חיים טנאו, מרכוס לאדו, לאה לייב ואסף ענבר
משנות ה-50 של המאה הקודמת חלה בישראל פעילות מוגברת של נטיעת יערות, שניטעו ברובם בשטחי בור, שכללו קרקעות לא ראויות לעיבוד חקלאי. למרות המחקר הרב יחסית, שנעשה עד כה, בנושא השפעת השינוי משטחי בור ליער על היבטים אקולוגיים וסביבתיים, הרי שהשפעה זו על המבנה והמוליכות ההידראולית של הקרקע בתנאי אקלים שונים בארץ, לא נלמדה מספיק.
מטרות המחקר הנוכחי היו: (1) לבחון את השפעת השינוי בשימוש קרקע משטחי בור ליער על המבנה והמוליכות ההידראולית של הקרקע בתנאי אקלים שונים בדרום הארץ; (2) ללמוד את המנגנונים הגורמים לשינויים אלה.
לצורך המחקר, קרקעות גיריות מופרות נדגמו מהיער ומשטח בור הסמוך ליער, משלושה אזורים, שבהם ממוקמים יערות בוגרים: (1) יער באר שבע; (2) יער יתיר; (3) יער מלאכים, כאשר כמות הגשם הממוצעת הרב-שנתית באזורים אלה היא 170 , 283 ו-360 מ"מ/שנה, בהתאמה.
בקרקעות השונות נמדדו תכולת חומר אורגני כללי, ערכי מוליכות חשמלית ונתרון, יציבות תלכידים כנגד כוחות מיגוג (Slaking), תפיחה ודיספרסיה ומוליכות הידראולית ברוויה בתנאי מעבדה.
שינוי בשימוש הקרקע משטחי בור ליער גרם באזורים שונים לעלייה ביציבות מבנה הקרקע, ועל ידי כך לעלייה משמעותית בערכי המוליכות ההידראולית שלה. מגמות אלו הושפעו מתנאי האקלים ובמיוחד מממוצע הגשם הרב-שנתי באזור. שיפור במבנה הקרקע ובמוליכות ההידראולית שלה ביער נבע בעיקר מהעלייה בתכולת החומר האורגני בשכבת הקרקע העליונה, כתוצאה מעלים וממחטים שנשרו מנוף העצים על פני הקרקע. באזורים באר שבע ויתיר, שבהם ממוצע הגשם הרב-שנתי הוא 190 ו-283 מ"מ/שנה, חלה עלייה מובהקת בתכולת החומר האורגני בקרקע ל-1.4% ול-3.1%, בהתאמה. כתוצאה מכך חלה גם עלייה במוליכות ההידראולית של הקרקעות ביערות באזורים אלה. לעומת זאת, באזור מלאכים, שבו ממוצע הגשם הרב-שנתי הוא 360 מ"מ/שנה, תכולת החומר האורגני בקרקע בשטחי הבור הייתה 5.5%, שהספיקה לייצב את מבנה הקרקע לרמת ייצוב של קרקע היער, שהכילה 8.1% חומר אורגני. כתוצאה מכך, לשינוי בשימוש הקרקע משטח בור ליער באזור זה לא הייתה השפעה על ערכי המוליכות ההידראולית של הקרקע.
ייצוב במבנה הקרקע באזורים באר שבע ויתיר נבע בעיקר מהתנגדות לכוחות המיגוג, שנובעים מהרטבה מהירה של הקרקע.
להורדת המאמר »