סקירה של מכלואים של אורן ברוטיה × אורן ירושלים - תפוצה, הכלאות מבוקרות, זיהוי, ריבוי ועמידות לכנימת המצוקוקוס הא"י

יוסי ריוב, ענת מדמוני, לאוניד קורול, צביקה מנדל, רקפת דוד שורץ, גלינה שקלאר, אילון כלב ורוברט סיטבון

מכלואים טבעיים של אורן ברוטיה X אורן ירושלים התגלו לראשונה באיטליה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ולאחר מכן ביוון. אמנם בין שני המינים קיים בידוד פנולוגי חלקי, כלומר, תקופת הפריחה שלהם אינה חופפת במלואה, אולם קיימת מידה מסוימת של חפיפה בין הפריחה הנקבית של אורן ברוטיה לפריחה הזכרית של אורן ירושלים, המאפשרת יצירת מכלואים.

בהכלאות מבוקרות שנעשו ביוון נמצא, שניתן לבצע הכלאות בין שני המינים רק כשאורן ברוטיה הוא ההורה הנקבי. קצב הצימוח של המכלואים האלו שניטעו ביוון היה גדול משמעותית משל הוריהם, בעיקר בבתי גידול נחותים. מכלואים טבעיים של אורן ברוטיה X אורן ירושלים אובחנו גם באזורים שונים בארץ על פי ממדיהם הגדולים. המכלואים האלו התגלו ביערות של אורן ברוטיה או ביערות מעורבים של אורן ברוטיה ואורן ירושלים, שמקורות הזרעים ששימשו להכנת השתילים לנטיעתם היו בחו"ל, כנראה ביוון.

מכלואים אלו שימשו ומשמשים בסיס למספר עבודות מחקר, שבהן יושמו, בין השאר, שיטות זיהוי שונות, המבוססות על תכונות מורפולוגיות, איזואנזימים וסמנים מולקולאריים. לאחרונה יושמה בארץ בהצלחה שיטה חדשה לזיהוי מכלואים - (Cleaved Amplified Polymorphic Sequence (CAPS. במספר אתרים בארץ נמצאו מכלואים שמקורם היה בהכלאות טבעיות שנעשו כאן. בהכלאות מבוקרות שנעשו ביוון ובישראל בין אורן ברוטיה לאורן ירושלים נמצא, ששיעור הצאצאים המראים און כלאיים הוא נמוך מאוד.

מנתונים אלו ניתן להסיק, שמבחינה מעשית הסיכוי לקבל מכלואים מוצלחים באמצעות האבקה מלאכותית כדי להרבותם באמצעות זרעים הוא קטן, וישנה העדפה לניצול מכלואים מוצלחים שהתגלו ביערות ולהרבות אותם באופן וגטטיבי. בארץ פותחה שיטה לריבוי וגטטיבי מייחורים של אורנים, כולל מכלואים, המאפשרת גם ריבוי של חומר מעצים מבוגרים, שבדרך כלל הוא קשה השתרשות. עם זאת, לריבוי המוני יהיה צורך להשתמש בשיטות אחרות, כמו השרשת ייחורים הפורצים מהברכיבלסטים לאחר גיזום או עוברים סומטיים. בבדיקה שנעשתה בעבר בארץ, מכלואים של אורן ברוטיה X אורן ירושלים גילו עמידות גבוהה יחסית לכנימת המצוקוקוס הא"י, אולם עמידותם נפלה במידה מסוימת מזו של אורן ברוטיה.

שינויי האקלים, ובעיקר פרקי הבצורת הארוכים יחסית שחלו בשנים האחרונות בארץ, והתמותה שחלה בעקבותיהם, מחייבים נטיעה של מינים עמידים ליובש. בשל ההתפתחות יוצאת הדופן של המכלואים גם ביערות שונים בצפון הנגב, הם עשויים לשמש מקור לאורן עמיד ליובש. נושא זה נבדק במחקר המתנהל בימים אלו.

 להורדת המאמר »