עמרי בונה
ממשק היער הנטוע הבוגר בישראל נועד לתמוך בהתפתחות יער בר-קיימא, העמיד לגורמי נזק שונים. הגדלת מגוון המינים והגילים ביער והרחבת מרחב המחיה של העצים, בהתאמה לכושר הנשיאה של בית הגידול, באמצעות דילולים בררניים, הם הכלים המרכזיים להשגת מטרה זו. מאז תכנית ממשק היער של 1990, קיימת מגמה להקטנת צפיפות העצים ביער, והגדלת הכמות והאיכות של תפוקת העץ אינה מהווים שיקול מרכזי בקביעת מדיניות הייעור. מאז 1990, הנטיעות החדשות ושיקום היערות שנפגעו מגורמי הנזק השונים בוצעו במודל של נטיעות מעורבות, וכיום היער המעורב תופס כ-40% משטח היערות הנטועים בישראל. בנוסף לכך, בלא מעט יערות באזור הים-תיכוני בישראל נוצר יער מגוון כתוצאה מתהליכים של התחדשות טבעית של רחבי עלים בתת היער המחטני הנטוע.
דילול וגיזום העצים וטיפול בשאריות העץ הנותרות ביער לאחר פעולות אלה, במיוחד בקווי חיץ, משמשים כלי עיקרי להפחתת האפשרות להתפשטות שריפות יער הרסניות אשר מהוות את גורם הנזק העיקרי ליערות בישראל. גורמים נוספים לפגיעה ביערות, המחייבים חידוש של עומדים שנפגעו הם: המצוקוקוס הא"י, התייבשות עצים לאחר שנות בצורת, סופות שלגים, התפרצויות של חיפושיות קליפה ובשנים האחרונות הזדקנות והתנוונות של יערות הדור הראשון.
ממשק היערות הנטועים הוותיקים שבהם מגוון המינים נמוך ואשר בצעירותם התפתחו בתנאי צפיפות יתר צריך להיות מכוון להארכת מחזור הגידול של הדור הראשון באמצעות המשך ביצוע של דילולים מתונים בבתי הגידול, שבהם צפויה לדילול תרומה משמעותית לחיוניות העצים. אולם, בבתי גידול, שבהם העומדים של הדור הראשון, ובמיוחד של אורן ירושלים (Pinus halepensis), אשר התפתחו תקופה ארוכה מידי בצפיפות יתר והעצים בהם נוטים על צידם וקורסים בהדרגה, צריך להמשיך בכריתה לשם חידוש היער, תוך כדי השארת עצים מצטיינים במרחקים גדולים זה מזה וכן מיני מחטניים אחרים ומיני חורש טבעי, כבסיס ליער מגוון, שהוא רב-מיני, רב-גילי ובעל מספר שכבות. המגוון והמורכבות המבנית של היער צריכים לבוא לידי ביטוי גם ברמה המצומצמת של העומד וגם ברמה הרחבה יותר של נוף היער כולו.
להורדת המאמר »