אורלי רכטמן, המועצה לישראל יפה
ייעור ארץ ישראל, מראשיתו בסוף המאה ה-19 ועד ימינו, הוא מפעל רחב היקף שתוצריו, המשתרעים על פני שטחים נרחבים, טבעו את חותמם בנופיה הפתוחים של מדינת ישראל. לאורך תקופה זו, גופים שונים עסקו בייעור הארץ. מכלול גורמים השפיעו בנפרד ובמשולב על עיצוב מדיניות הייעור לאורך פרק זמן זה. גורמים מרכזיים בעיצוב המדיניות והשלכותיה על התוצאות בשטח, הם כל אלה שנטלו חלק במעשה ייעור הארץ, ובכלל זה גופים ציבוריים וממשלתיים וגורמים פרטיים שונים. גורמים אלו גיבשו את תפיסתם היערנית לאור האידאולוגיות שבהן דגלו, כפועל יוצא של תפקידם וסמכותם לפעולה במרחב. ייעור הארץ הושפע גם ממאורעות, תהליכים ומגמות שהתרחשו בה במהלך התקופה הנדונה ובהם: תהליכים מואצים לביסוס ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, מסוף המאה ה-19 ועד סוף המחצית הראשונה של המאה ה-20, הקמת המדינה, קליטת גלי העלייה ההמונית, והמאמצים שהושקעו בבניין הארץ, הקמת תשתיות המדינה שבדרך — בשני העשורים הראשונים לקיומה — גידול האוכלוסייה ומגמות הפיתוח המואץ, המאפיינות את העשורים האחרונים. משימת ייעור הארץ משקפת הן את השימוש בייעור ככלי למימוש יעדים הכרוכים בפיתוח ההתיישבות היהודית והן את הקשר לתנאים הפיזיים הייחודיים של ארץ ישראל, מצב הצומח בה בראשית המאה ה-20 והתמורות שחלו בהיבט זה בהמשך.
מאמר זה מתמקד במעשה הייעור מראשיתו בשלהי המאה ה-19 ועד שנת 1960, אז הוקם מינהל מקרקעי ישראל ונושא ניהול קרקעות הארץ עבר מקק"ל לידי המדינה. המאמר בוחן את התפתחות מדיניות הייעור ומכלול הגורמים שהשפיעו על עיצובה, תוך התייחסות להבדלים בין הגופים השונים שנטלו חלק בייעור הארץ ולתרומתם היחסית לעיצוב משאב היער של ישראל. בחינת נושא זה לאורך ציר הזמן, תוך התייחסות לכל הגורמים שפעלו בשטח, מאפשרת התחקות אחר התהוות משאב היער של ישראל והבנה מעמיקה של מאפייניו.
מילות מפתח: ייעור, מדיניות ייעור, קרן קימת לישראל, אגף הייעור המנדטורי, אורן ירושלים.
להורדת המאמר »