אבי טל, ברוך רובין, עמי זהבי, זוהר ליטמנוביץ ומיכל כצנלסון
בשנת הנטיעה 1999 נערכו ניסויים כדי לבחון בתנאים מבוקרים ובתנאי שטח את הדברת העשבים והבררנות של האאוסט לשתילי מיני יער נבחרים, במתן קדם-שתילה ואחר-שתילה בממשק המקובל בקק"ל. קוטלי העשבים אשר שימשו בניסויים היו סימנקס ואאוסט במינונים המקובלים ובשילובים ביניהם במתן קדם-שתילה. מיני העצים שנבדקו היו ברוש מצוי, אורן הצנובר (=א' הגלעין), אורן ברוטיה, אלון מצוי ואלון התבור. במועדים קבועים התבצעה הערכה להדברת העשבים ופגיעה בעצים, וכן נבדקו גובה וקוטר כמדדים להתפתחות השתילים. מהתוצאות בתנאי השטח עולה, שהטיפולים בקוטלי עשבים הקטינו באופן מובהק את השיבוש בעשבים והעלו את אחוז ההישרדות של השתילים. הטיפולים המשולבים סימנקס עם אאוסט נתנו את הדברת העשבים המיטבית (פחות מ- 10% כיסוי). ברוב המינים לא נצפו פגיעות קשות או תמותת שתילים בעקבות הטיפול בקוטלי עשבים. ברוש מצוי, לעומתם, סבל בטיפולי האאוסט מתמותה ועיכוב בגידול בהשוואה להיקש. תוצאות ניסוי העציצים מחזקות את תוצאות ניסויי השטח, אשר מצביעות על שהברוש רגיש ביותר לאאוסט. יש לשער, שתמותה רבה של ברושים בשטח נובעת בעיקר מרגישות לעקת יובש, המתעצמת מהשימוש בקוטלי עשבים ו/או מהתחרות עם עשבים.
להורדת הגיליון המלא