גובה עצים ויערות בישראל

גובהם המרבי של עצים נקבע לפי יציבותם המכנית ולפי יכולתם להוביל מים לצמרת, שפוטנציאל המים בה הוא הנמוך ביותר (מגבלה הידראולית). לכן, בראייה כוללת עצים ויערות גבוהים יכולים להתקיים רק באזורים גשומים ולחים, למשל באקלים טרופי או ממוזג. במפת גובה היערות של נאס"א נראה שחלקת היער הגבוהה בעולם נמצאת בקונגו, והעצים בה מגיעים ל-69 מטר. בצפון קליפורניה עצי סקויה בודדים מגיעים עד ל-115.7 מטר.

זמינות המים, המחושבת מתוך ההפרש בין כמות המשקעים להתאדות הפוטנציאלית, היא כלי ניבוי טוב לגובה יערות ברחבי העולם.

בישראל, כצפוי מאקלימה היובשני של הארץ, יערות ועצים גבוהים נדירים יחסית. גובה היערות הממוצע בעולם בתנאי הארץ נע בין 8 ל-17 מטר. לפי מפת נאס"א, חלקות יער עם עצים הגבוהים מ-20 מטר זוהו בשלושה אזורים עיקריים: הכרמל ורמות מנשה, הגליל העליון (מירון והגליל המערבי) והחרמון. חלקות גבוהות אלה הן ברובן חלקות נטועות של מחטניים (מיני אורן וברוש), יחד עם חלקות של רחבי-עלים בולטים, כגון מיני אלון בחרמון, דולב בגליל המערבי ואיקליפטוסים באתרים שונים.

סקר קרקעי גילה כי העץ הגבוה בארץ הוא איקליפטוס המקור, הגדל בחלקה צפופה בשמורת החולה (51.2 מטר). רחב-העלים המקומי הגבוה הוא דולב מזרחי, הגדל בנחל כזיב (25.2 מטר). הגבוה בין המינים המקומיים הוא ברוש מצוי, הגדל בנחל השופט (43.6 מטר), והמחטני הגבוה בין המינים שאינם מקומיים הוא אורן ברוטיה ביער ברעם (38.1 מטר).

בהתחשב ברגישותם הרבה ובשילוב האיומים הקיים, יש לפעול לשימור של עצים גבוהים בישראל, בדגש על המינים המקומיים: אלון שסוע בחרמון, דולב מזרחי בגליל העליון, וכן ברוש מצוי ואורן ירושלים בגליל ובכרמל.

מילות מפתח
חישה מרחוק, מאזן מים, מגבלה הידראולית, עצים גבוהים

 להורדת המאמר »