חלקה של קק"ל בחגיגות שבועות ההיסטוריות

בן יהודה הסביר כי מנהג הבאת הביכורים לקק"ל החל בעמק יזרעאל ומשם "הגיע לחיפה שערכה חג ביכורים בהשתתפות עשרות אלפי אנשים, כולל משקי העמק". מועצת המורים למען הקק"ל היא זו שהפכה את מנהג הבאת הביכורים לכדי חג של ממש. כך למשל היא ערכה מספר חגיגות מרכזיות "באצטדיון הגדול של תל אביב...במעמד רבבות ילדים". [עמ' 6-7 בחוברת "חג השבועות: מתן תורה ביכורים", מתוך תיק "קרן קימת לישראל. חוברות לחג השבועות, שהוצאו לאור בניו יורק" (מספר DD1\6457). הקטע נלקח מספרו של ברוך בן יהודה "תנועת-מורים למען ציון וגאולתה" אשר נכתב בשנת תש"ט (1948/9)].

בן יהודה הוסיף פרטים מעניינים על אודות ההתחבטויות שעמדו בפני אנשי תנועת המורים בבואם לעצב את חגיגות הביכורים. מכיוון שנציגי "המזרחי" התנגדו לקיום טקס הבאת הביכורים בזמן שבית המקדש אינו קיים, החליטה תנועת המורים לנסות ולגשר על הפערים כדי שכל ילדי ישראל יוכלו לחגוג את החג וקבעה שבטקס יסופר "כיצד ערכו אבותינו את חג הביכורים בזמן שבית המקדש היה קיים". זו גם הסיבה שהטקס נקרא "חגיגת זיכרון ביכורים". [עמ' 6-7 בחוברת "חג השבועות: מתן תורה ביכורים", מתוך תיק "קרן קימת לישראל. חוברות לחג השבועות, שהוצאו לאור בניו יורק" (מספר DD1\6457)].

פריט מעניין נוסף שנמצא בתיקי קק"ל בארכיון הציוני הוא מסמך שפרסם משרד הבריאות במאי 1950, ובו הודעה למורים ולגננות על "הצורך להגביל את היקף החגיגות לרגל חג הביכורים...בשל המחלות המדבקות של ילדים השוררות כרגע". המכתב היה מיועד לחדר החדשות של שידורי קול ישראל אך קק"ל קיבלה עותק ממנו, ככל הנראה בשל מרכזיותה בחגיגות חג הביכורים. בין ההגבלות שפרסם משרד הבריאות ניתן למצוא את "ביטול החגיגות ההמוניות של ילדים בערים הגדולות ירושלים, תל אביב, וחיפה", וכן "הגבלת זמן התהלוכה כך שלא תימשך יותר משעה וחצי". [מכתב מה-16 במאי 1950, מתוך תיק "ארץ ישראל, מפעלים" (מספר KKL5/17741) מהשנים 1949-1951, שנמצא בתיקי קק"ל בארכיון הציוני המרכזי].