דוגמה נוספת לפרסום לעידוד הנטיעות היא חוברת שהופיעה בארה"ב, ובה ציטוט של ביאליק המסביר את היתרונות שבנטיעת עצים כגון מלחמתם נגד רוחות ההרים ומתן צל בימים חמים {מתוך תיק" קרן קימת לישראל. תיק ארצות הברית חומרים שנים 1935-1937 (מספר KKL5/7870)}
בתיקים דהויים אחרים מתגלה ייחודו של החג כסמל התחייה הלאומית בארץ ישראל. במסמך משנת תרפ"ה (1924) נאמר: "ראש השנה לאילנות, חג ראשית האביב בארץ ישראל, אָצַל תמיד מרוחו על תפוצות הגולה. ביום הזה היה לב האומה מתנער מקדרות הגלות, זיכרונות נשכחים עלו מתהום הנשייה, זיכרונות נוער ואביב. ופרי הארץ – החרוב, השקד, התמר – היו לסמל הזיכרונות האלה. הם נשאו אתם ברכת שלום מהמולדת הרחוקה לבניה הגולים. בארץ ישראל, הדור הצעיר יוצא בסך אל השדה בתהלוכות חג, בשירים ובדגלים, לנטע שתילים באדמה המחדשת נעוריה. גם הגולה עליה להשתתף בחג האביב הא"י בפעולה מעשית שתביא ברכה לארץ".
דגש מיוחד ניתן בט"ו בשבט לגיוס הילדים והנוער, בארץ ובגולה, למצוות גאולת הארץ. בעלון שחולק בגולה בערב ט"ו בשבט בינואר 1929 נכתב: "מכתב קטן, בנים ובנות! לכם ועל ידכם אנו שולחים עלון זה גם להוריכם, היו נא שליחי מצוה, קראו נא את הכתוב פה באזני כל בני המשפחה לְמִקָטון ועד גדול והזכירו לכל אחד את חובתו לגאולת ארץ אבות ולהפרחתה. וכה תאמרו להם: "בלי ארץ לא יכון עם, / בלי אדמה לא תפרח אומה / ובלי עצים לא יִנְוֶה מקום. ברכת הגאולה!"
שיר לילדי ישראל למען עידוד התרומה:
ט"ו בשבט / תָרמו הילדים תרומת ט"ו בשבט, / תָרמו כולם יחד, הבן והבת.
וקרן קימת אספה התרומות, / שתלה ונטעה בפינות שוממות.
פרחו וגדלו הבנים, הבנות, / פרחו וגדלו גם שתלי אילנות.
עצים וילדים והארץ כֻּלה / שולחים ברכתם לקופסה הכחולה
שולחים ברכתם בחדוה ובנחת: / עלי, קופסתנו, עלי כפורחת!