נכנסים ליער בדרך עפר הפונה צפונה כ-700 מ' ממזרח לכניסה לקיבוץ דביר (כביש 325). שלט חום מכוון אל החניון. הדרך, עבירה לרכב פרטי, עוקפת את בית העלמין של קיבוץ דבירה. במרחק של כ-350 מ' מהכביש, במפגש עם שביל ישראל, הדרך פונה ימינה ומגיעה מיד לחניון "טבע". בקטע דרך זה עובר גם שביל ישראל.
מחניון טבע יוצא שביל הליכה המטפס ביער בין גלי אבן מעניינים ומגיע לאחר כ-300 מ' לחורבת מגדלית. חפירות חשפו באתר מערת מגורים מהתקופה הביזנטית ובה יסודות של מבנים ואבני בניין שהובאו מאתרים קדומים יותר. המערה שימשה למגורי קבע, או למגורים עונתיים בתקופת המרעה. מכלול המערות נחלק לאגף מגורים, מכלאה לבעלי חיים ואגף לכלי עבודה ולהסקה. חצר האתר מוקפת גדר אבנים. בחצר התכנס הצאן ובה נעשו מלאכות הבית כגון אפייה וכביסה. בחורבה נחשף גם בור מטויח לאגירת מי גשמים.
דביר המקראית
דביר המקראית נזכרה בספר יהושע, המקדיש שני פסוקים לתיאור כיבושה: "וישב יהושע וכל ישראל עמו דבירה וילחם עליה. וילכדה ואת מלכה ואת כל עריה ויכום לפי חרב ויחרימו את כל נפש אשר בה לא השאיר שריד כאשר עשה לחברון כן עשה לדבירה ולמלכה..."
(יהושע י 38-39).
דביר המקראית מזוהה כיום עם ח'ירבת רָאבּוּד שבדרום הר חברון (ליד דהרייה), כשלושה ק"מ ממערב לעתניאל. בחפירות שהתקיימו במקום נמצאו שרידי יישובים שראשיתם בתקופת הברונזה הקדומה. בתקופת ממלכת יהודה נבנו במקום ביצורים חזקים. חומת היישוב הקיפה שטח של כ-50 דונם. העיר חרבה במסע סנחריב מלך אשור (701 לפנה"ס), נושבה מחדש וחרבה שוב בכיבוש הבבלי (586 לפנה"ס).