מצפון לנחל גרר מתנשאת מעל דרך הנוף הגבעה הקטנה של תל הרור (תל אבו הורירה). החלק הנמוך של התל משתרע ממזרח לגבעה ומגיע עד גדת נחל גרר. בתל נמצאו שרידים של יישוב גדול ומשגשג מתקופת הברונזה התיכונה ב' (1550-1750 לפנה"ס). בתקופה הישראלית הקדומה (מאה 8 לפנה"ס) נבנתה בראש התל מצודה ונראה כי המקום שימש אז מרכז מינהל אשורי.
מסורת מוסלמית מקומית מזהה במקום את קברו של שיח' אבו הוּרַיְרָה, שנמנה עם הצַחָאבֶּה, חבריו הקרובים של הנביא מוחמד, שקיבלו ממנו את מסר ההלכה האסלאמית. הכינוי אבו הורירה (אבי החתלתולה) דבק בו בגלל חתולה שנהגה ללוות אותו לכל מקום. אבו הורירה, שנודע כבעל זיכרון נדיר, העלה על הכתב אמרות רבות של נביא האסלאם. רק שרידים דלים מקבר השיח' נותרו במרומי התל.
תל הרור מילא תפקיד חשוב במלחמת העולם הראשונה, כאשר גיסות הצבא הבריטי יצאו ממצרים בדרכם לכיבוש ארץ ישראל מהטורקים. גיסות אלה זכו לשם "חיל המשלוח המצרי". הבריטים גברו על הטורקים בכמה קרבות בסיני וב-31 באוקטובר 1917, לאחר שני כשלונות בעזה, כבשו את באר שבע.
הבריטים ניסו לנצל את ההישג ולכבוש במהירות שטחים מצפון לבאר שבע, אך נתקלו בהתנגדות טורקית עזה באזור תל חליף (תל חווילפה, בימינו ליד קיבוץ להב). לאור המצב החליטו הבריטים לתקוף את קו ההגנה הטורקי במלוא רוחבו, בין עזה לחברון, ובמרכזו – תל הרור ותל שרע (תל א-שריעה).
הקרב החל ב-6 בנובמבר 1917. הכוח הבריטי, שלחמו בו גם פרשים אוסטרלים וניו זילנדים, כבש את תל שרע בערבו של היום, לאחר קרב דמים קשה. תל הרור נכבש למחרת היום. לתוצאות הקרב נודעה משמעות רבה. האיגוף של עזה הושלם ובקרב השלישי עליה נכבשה העיר בקלות וחיל המשלוח המצרי המשיך בדהירתו צפונה. שוחות הלוחמים הטורקים, שעודן ניכרות בתל, מעידות על הקרב העז שהתחולל כאן.