החיזור, בניית הקן וההכנה להטלת הביצה

חיוויאי הנחשים (Circaetus gallicus) הינו דורס יום גדול השייך למשפחת הניציים (Accipitridae), ולסדרת דורסי היום (Accipitriformes). החיוויאי מתמחה בציד נחשים ומכאן נגזר שמו בעברית: "חיוויאי הנחשים" (המילה "חיויא" בארמית משמעותה נחש). החיוויאי קרוי בלעז: Short-toed eagle ("עיט קצר- אצבעות"), וזאת מכיוון שאצבעותיו הקצרות יחסית לדורסים בגודלו מותאמות לציד ולאחיזתם של זוחלים בכלל ונחשים בפרט. בנוסף, רגליו ואצבעותיו מכוסות קשקשים המקנים לו הגנה מנשיכתם של הזוחלים. אורך גופו של החיוויאי הינו 70-60 ס"מ. מוטת כנפיו, הארוכות והרחבות, יכולה להגיע עד לכדי 1.95 מטר, ומשקלו 1,300-2,400 גרם. כמו אצל רוב דורסי היום, הנקבות גדולות מן הזכרים. ראש החיוויאי גדול ועיניו צהובות וממוקמות בחזית פניו, כך שמראהו מזכיר לעתים דורס לילה. לצופה מן הקרקע נראה החיוויאי כדורס בהיר בעל ראש חום.

החיוויאי מגיע אלינו מאפריקה במהלך חודש מרץ ונחשב לדורס הגדול השכיח ביותר בישראל במהלך האביב והקיץ. מרחב תפוצת הקינון הישראלי שלו משתרע על פני כל החבל הים תיכוני ומספר זוגות אף מקננים במדבר יהודה ובנגב. כיום, מוערכת אוכלוסיית החיוויאים המקננת בארץ ב-500-350 זוגות, ומי שנוהג לצפות בציפורים בעזרת משקפת עתיד לגלות כי חיוויאי אשר עף/דואה כשחלקי נחש מבצבצים ממקורו הינו מחזה שכיח במהלך תקופת האביב והקיץ. החיוויאי מעדיף לצוד בנוף פתוח וחשוף עם צמחייה דלילה, בעיקר בשדות חקלאיים מעובדים. הוא מרבה לשהות בעמדת תצפית, ממנה הוא מאתר את טרפו על פני הקרקע, אך גם מסוגל לרפרף במקום במשך זמן רב.

על פי תוצאות המחקר שערך בשנים האחרונות הדוקטורנט גלעד פרידמן (בהנחיית פרופ' יוסי לשם ופרופ' עדו יצחקי) נראה שזוגות החיוויאים מונוגמיים ושומרים אמונים אחד לשני במרוצת השנים, ואף מעדיפים לחזור אל אותה טריטוריית קינון ישנה ומוכרת. למרות היותם מונוגמיים, החיוויאים מקיימים את טקסי החיזור בכל שנה מחדש.

צפו בסרטון:

כאשר אחד מבני הזוג מת, בן הזוג הנותר מחזיק בטריטוריה ומוצא לו מחליף ראוי. טקסי החיזור מתחילים מיד עם חזרתם ארצה ומתרחשים בטריטוריות הקינון, קרוב לקן שעתיד להיבנות ולעתים אף על הקן עצמו, על כך נרחיב בעדכונים הבאים. החיזור ומעופי הכלולות המרהיבים מבוצעים על ידי שני בני הזוג וכוללים מעוף קולני משותף הכולל פרישת כנפיים וצוואר, ואף שילובי טפרים וצלילות משותפת מטה תוך כדי התהפכויות. חיזוריו של הזכר כוללים גם הבאת זרדים, ענפים ומחטי אורן ירוקים וסידורם בתוך הקן, גם עליהם נרחיב בעדכונים הבאים, ואף האכלת הנקבה במיני טרף הכוללים: נחשים, זיקיות ומכרסמים אשר ניצודו בשטחי שיחור המזון ומובאים אל הקן. הזכר מגיע אל הקן עם הנחש במקורו ומיד קורא לנקבה, וזו מגיעה, מושכת את הנחש ממקורו ואוכלת אותו בתיאבון רב.

אחת מההשערות המקובלות היא שכל פעולותיו של הזכר (בניית הקן, האכלת הנקבה וכו') נועדו על מנת לחזר ולהרשים את הנקבה. היא, מצידה, בוחנת אותו במעשיו ורק לאחר שהוא מוכיח את עצמו כבן זוג ראוי ומוצלח, היא ניאותה להזדווג אתו. מחקרים אחרים הראו כי אצל העופות, תלויה הצלחת הקינון במידה רבה במשקלה של הנקבה לפני ההטלה. ככל שמשקלה גדול יותר כך הצלחת הקינון גדלה בהתאם. לכן, ייתכן כי האכלת הנקבה קשורה לאותה הכנה לקראת ההטלה והדגירה.

צפו בסרטון:

על פי רוב, ההזדווגויות מתרחשות על גבי הקן עצמו או על גבי העץ עליו בנוי הקן (נראה שקרן וישראל מעדיפים להזדווג על צמרת העץ או על עצים סמוכים).

כמו שאר אוכלוסיית החוויאים ביהודה, גם קרן וישראל, זוג החוויאים המצולם שלנו, מונוגמיים. הם מוכרים לנו משנת 2011, ומאז הם מקננים מדי שנה ברחבי טריטוריית קינונם. קרן וישראל נחשבים לזוג מוצלח ומנוסה, שהצליח להפריח גוזל בריא ברוב עונות הקינון. כך אירע גם בשנת 2014 כשמצאנו את הקן הנוכחי.

קרן וישראל חזרו אלינו ממרחבי החריפה האפריקאיים שלהם בתחילת חודש מרץ 2015. ב-15.3.15 הם נחתו בפעם הראשונה בקן ומיד החלו בתהליך תחזוקתו ושיפוצו של הקן המוכר משנת 2014. לשמחתם הרבה, בסיסו היציב של הקן החזיק מעמד בחורף האחרון, וכפי שאפשר לראות, לא נשארה להם עבודת תשתית משמעותית, למעט שיפוצים קלים והכנת המבנה הקעור של הקן.

בשלושת השבועות שלאחר מכן היינו עדים לתהליך מתמשך, קפדני ומסור של הבאת זרדים וענפים חיים והוספתם בעדינות ובמקצועיות אל הקן. נראה שהם מעדיפים את הענפים החיים בזכות הגמישות ויכולת הכיפוף הקלה המאפשרות להשיג את המבנה העגול הרצוי של הקן המושלם. מרכזו של הקן מרופד בקפידה במחטי אורן או בעלי איקליפטוס, אלון וחרוב, הנקראים בשפה המקצועית "חומר ירוק", וכשהמבנה הסופי שלו יושלם, הם יטילו לתוכו את ביצתם היחידה.

אצל עופות דורסים גדולים, תהליך בניית הקינים מאומץ ודורש אנרגיה רבה אשר עלולה לבוא על חשבון צרכים אחרים של הזוג, כמו האנרגיה הרבה המושקעת בחיזור, ובעיקר במעופים הממושכים של שיחור המזון והבאתו אל הקן. על תהליך בניית הקן, ריפודו, החיזור והקשר הזוגי נרחיב, כאמור, בעדכונים הבאים.