עם השנים, וכתוצאה מהתפרצות הרי געש בגולן, חלקו הדרומי של עמק החולה נסתם בלבה, ובשטח העמק נוצרו אגם, ביצה ואזור ביצה למחצה. אדמת העמק שבעבר שימשה לחקלאות ולהתיישבות, הפכה במרוצת השנים לאדמת ביצות שאינה ראוייה לעיבוד. האדמות שלא היו ביצתיות הוצפו לעתים קרובות במי התהום הסמוכים לפני השטח כתוצאה משקיעות קרקע.
עם חידוש ההתיישבות היהודית בעמק בשלהי המאה ה-19 נוצר צורך בייבוש הביצות. מפעל הייבוש התעכב עד לאחר קום המדינה, ובשנת 1951 החלה קק"ל בביצוע מה שנחשב לפרויקט הציוני הגדול ביותר עד לאותם ימים: ייבוש אגם החולה וביצותיו, שהשתרעו על פני כ-40,000 דונם. הייבוש השפיע גם על 18,000 דונם נוספים שהוצפו בחורף.