אבי אליהו, צבי דומן, שרה שרף, סלע יחזקאל, מוחמד אבו עביד, עינת שדות - המכון למדעי הצמח, מנהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני
ארנון דג - מרכז מחקר גילת, מנהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני
רועי ויינשטיין - בית הספר למדעי הצמח ובטיחות במזון, הפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, אוניברסיטת תל אביב
הקיץ והסתיו היבשים בישראל מציבים בפני ענף המכוורת מחסור עונתי במקורות מזון טבעיים לדבורי דבש. מספר רב של עצי איקליפטוס ניטעו בישראל לטובת מרעה של דבורי דבש. חלק מהם פורחים בקיץ ובסתיו, אולם ניכרים הבדלים בין פרטים מאותו המין בתכונות הפריחה. מאחר שמרבית עצי האיקליפטוס הנטועים בישראל הם זריעים, אנו מניחים כי שונות זו נגרמת עקב שונות גנטית בין הפרטים. כדי לצמצם את השונות הגנטית נקטנו שיטה של השרשת ייחורים מפרטים מצטיינים בעושר פריחה, בייצור שופע של צוף ובמשיכת דבורי דבש בקיץ ובסתיו. נבחרו ארבעה עצי אם מצטיינים מכפר פינס מהמינים איקליפטוס המקור, איקליפטוס טרבוטי, איקליפטוס ברכיפילה ואיקליפטוס ליאוקוקסילון ליאוקוקסילון. נעשתה הערכה של ייצור הצוף ונמצא שעל אף שפע הצוף שאיקליפטוס ליאוקוקסילון ליאוקוסילון הפריש, הוא לא משך דבורים. הרבינו בהשרשת ייחורים את שלושת המינים האחרים שנמצאו מושכים דבורי דבש. בהתבסס על הנתונים שנאספו, אנו מעריכים כי לחלקה קלונלית של איקליפטוס טרבוטי ואיקליפטוס ברכיפילה יש פוטנציאל להניב 27 ו-526 ק"ג דבש לדונם לשנה בהתאמה. כדי לבדוק אם השרשת הייחורים אכן תאפשר אחידות בפריחה בתנאי גידול שונים, העצים שנוצרו בתהליך הריבוי ניטעו בחלקת מבחן גדולה במרכז וולקני, ובעשר חלקות מבחן נוספות קטנות יותר באזורים שונים – מהערבה, דרך הר חברון, מערב הנגב, השרון ועמקי הצפון ועד רמת הגולן. עשרה חודשים לאחר הנטיעה במרכז וולקני כל העצים של איקליפטוס המקור וכחצי מהעצים מהמינים האחרים כבר נשאו פקעי פריחה.
מילות מפתח: דבש, ייחורים, מאביקים, נטיעות, צוף.
להורדת המאמר »