אסתי ינקלביץ'
מושב העובדים כפר חיטים הוקם בשנת 1923 על קרקע שנרכשה על ידי קרן קימת בגליל התחתון המזרחי סמוך לטבריה. המושב הוקם ביוזמת תנועת המזרחי וההסתדרות הציונית, שתכננה ותמכה במפעל ההתיישבות בארץ-ישראל. צורת התיישבות זו הייתה פרי חשיבה של קבוצה מקרב
אנשי העלייה השנייה, שהתנסתה בעבודה ובהתיישבות בארץ, במושבות, בחוות ובקבוצה, וגיבשה במהלך מלחמת העולם הראשונה את רעיון מושב העובדים. מרבית המושבים, שנוסדו באותה העת, הוקמו בעמק יזרעאל ותוכננו על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, כבא כוחה של ההנהלה הציונית בארץ. תנועת המזרחי קיבלה ממחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית משבצת קרקע, במטרה ליישב בה מועמדים דתיים שהשתייכו לתנועה. התכנית של כפר חיטים ייצגה את המבנה האופייני של מושב עובדים, המתבסס על משק מעורב, שבו לכל מתיישב בית מגורים, חצר משק עם רפת, לול וחלקה צמודה, ומבני ציבור שתוכננו במרכז היישוב.
ההתיישבות בכפר חיטים הייתה ייחודית לתקופתה הן בהרכב החברתי שלה, שהתאפיין במועמדים חסרי ניסיון התיישבותי קודם שהגיעו מרקע שונה, והן במיקום הפיזי בגליל התחתון המזרחי, שהיה רחוק ממוקד העשייה של ההתיישבות העובדת באותם הימים. גורמים אלה ואחרים
הובילו לפיזור הקבוצה כ-10 שנים לאחר העלייה לקרקע.
תקופת ההתיישבות השנייה של ארגון "הקוצר" ייחודית גם היא. היה זה המושב השיתופי הראשון וראשון ליישובי "חומה ומגדל". גרעין ההתיישבות בחר בדרך חיים חדשה, שאותה התבקש קאופמן לתרגם לשפת המעשה, כששב ותכנן את המושב תוך יישום רעיון ההתיישבות השיתופית/
פרטנית. בתכנון המושב השיתופי ביצע קאופמן הפרדה בין המשק החקלאי לבין בתי החברים, בדומה לרעיון הקיבוץ, כשמבני הציבור נותרו במרכז היישוב, תוך שמירה על התבנית האובלית המקורית. העלייה להתיישבות, בראשית דצמבר 1936, ימי המרד הערבי, הייתה בעלת מאפיינים משותפים, שבאו לביטוי גם בהקמת כפר חיטים.
בשנים הראשונות עשו החברים שימוש במבנים שהותירו חברי המזרחי במקום, תוך שינוי ייעודם, ורק בשנות ה-40 של המאה הקודמת החלו בבניית בתי הקבע של המושב. הבנייה בתקופה זו התאפיינה בהקמתם של בתי החברים, שנבנו מאבן בזלת מסותתת האופיינית לאזור.
עבודת המחקר בוצעה בהזמנת מושב כפר חיטים לצורך הכנת תיק תיעוד נלווה לתכנון האדריכלי של המושב.
להורדת המאמר »